פשטות ממכרת
|
| 9/2014
לילות
אספת אותי מהבית בשעה כמעט מאוחרת,עם האוטו הישן והמזגן שהיה כרגיל מקולקל,זה היה באוגוסט לבשתי חצאית ארוכה וחולצת בטן קטנה עם פסים דקים בשחור ולבן.נסענו דקות ספורות עד שהגענו אליך לדירה,שאלת אם זה בסדר,עניתי כן אבל ידעתי שלא.במציאות יש מישהו שהוא לא אתה,אבל ממילא המציאות רחוקה בשעות האלה של הלילה.ירדנו מהאוטו עלינו במדרגות ישבנו במרפסת.תמיד אהבתי את המרפסת,יכולתי להיות שם שעות,רק לשבת להסתכל ולשתוק.היית שונה,היית רחוק.הדלקת את הרדיו הישן,בשירים שקטים של לילה,ברעש של שקט הבטנו אל הכביש הארוך והאורות של הלילה.שתקנו.אהבנו לשתוק ביחד.היית רחוק.אף פעם לא היית ככה רחוק.הצעת שנעלה לגג,עלינו לגג ישבנו שעות,עדיין היית רחוק.הזמן עבר החושך נשאר,נרדמתי על הספה וכיסית אותי בשמיכה.נהיית קרוב,ליטפת את הפנים שלי והיית ככ קרוב.ידעתי שזה לא בסדר,יש מישהו אחר בתמונה.עברת לשכב איתי על הספה,כשהראש שלי על החזה שלך והיד שלך מלטפת את השיער.ידעתי שזה לא בסדר,אבל היית ככ קרוב.שתקת,הסתכלת לי בעיניים וחייכת הרבה,היית כזה אמיתי בלי שמץ של התחרטות או שקרים מאחורי העיניים החומות הקטנות שלך.
תמיד היית ככ טוב בלהסתיר את השקרים.השעות האלה איתך היו נעימות,מלטפות.היום אתה רחוק,אני לא היחידה שהיו לה איתך שעות יפות.אחרי הלילה היו שקרים,הבטחות,מילים שלא נגמרות.הייתי תמימה,ילדה..כשהיית קרוב גם היית רחוק.היום העיניים החומות הקטנות אומרות הכל,אתה כבר לא ככ טוב בלהסתיר את השקרים.אבל הלילות נשארו,את המילים אני עוד זוכרת.לפחות משהו ממך נשאר..
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: