בגדתי.בתור אחת שיודעת וחוותה בגידה ולא אהסס לומר כואבת ומצלקת,לא חשבתי שאבגוד אי פעם.אבל זה קרה.בכוונה ולא בכוונה.הייתה לי האפשרות לעצור,לא להיות מה שאני שונאת ככ.כואב להיות נבגדת,עוד יותר כואב להיות בוגדת.וזה לא שלא טוב,טוב..כלומר,המערכת יחסים שלי רחוקה מלהיות מושלמת,אבל לא הוא זה שמונע את ה״שלמות״.הוא אחר,הוא טוב,הוא מה שחיפשתי,והרסתי.מה שיושב לי כמו סלע כבד בין הקיבה לריאות ומזכיר לי בכל נשימה מה קרה באותו ערב,היא לא רק העובדה שבגדתי, העובדה שאני כלואה בין שתי מערכות יחסים פוטנציאליות,תחושה מוזרה,..מעיין חיבה ורצון להיות בשני מקומות בו זמנית,לא ביחד(חלילה),בנפרד.לחיות בשתי מציאויות,באחת אני עם הבן זוג הנוכחי שלי,עם מי שכיף לי איתו,שאוהב את מה שאני אוהבת,ששומע את המוזיקה שאני אוהבת,שיוצא איתי לטיולים ארוכים בלילה,שאפילו השתיקות כיפיות ביחד,מי שאני אוהבת,שטוב אלי וטוב בשבילי.באחרת..אני מרגישה נאהבת,מחובקת,מראה אהבה ומקבלת פי שתיים,מרגישה את החום הזה שמרגישים כשמחבקים מישהו...,כלואה בין הטוב לטוב,בין המתאים למתאים,בין הרצוי לרצוי,בין עצמי לעצמי,ובינהם.מרגישה מלוכלכת,חסרת כבוד עצמי וכבוד הדדי,מרגישה נבגדת על ידי עצמי ובוגדת בעצמי.
״זה לא אני״..מיותר לציין שכל אדם עושה טעויות,אך לא בטוחה אם אנו מצערים על כל טעות,גם על הקטנות ביותר וגם על הגדולות והמשמעותיות ביותר.הרי מכל דבר אנו למדים ומתחשלים לא?..לא אגיד שאני מצטערת על הטעות שעשיתי,לא אגיד שגאה בה,לא אגיד שהייתי חוזרת עליה,לא אגיד שלא..אגיד שאני בן אדם,והבחירות שלי,לא עושות אותי מי שאני,הבחירות שלי מביאות אותי למקום שבו אני נמצאת היום,ומי שאני...זה כבר סיפור אחר.