משהו מהעבר - חלק שלישי
זה סיום של סיפור ארוך שתפס נפח גדול בחיי והאמת לא קטן גם בבלוג, אז החלטתי שהגיע לו כותרת קצת שונה מהקודמות. די התאכזבתי מזה שבפוסט הקודם לא זכיתי אפילו לתגובה אחת, אבל בכל זאת נראה לי מין הראוי לסיים לכתוב את הסיפור שלי, כי האמת, שככל שאני חושבת על זה יותר, הכתיבה הזאת פשוט משחררת אותי. אולי בעקבות הכתיבה הזאת יתפנה לי כל המקום התפוס בזיכרון לזיכרונות טובים, חדשים ומרעננים מבחור חדש, כי אז אני אוכל באמת לאפשר לעצמי "לשחרר ולשכוח" כי אדע שהכל מתועד פה למקרה שארצה לזכור 
למי שהצטרף עכשיו אני אישית הייתי ממליצה בחום להתעדכן ולקרוא את החלקים הראשונים .
את הפוסט הקודם סיימתי בכך שניתקתי איתו את הקשר, וזה הלך לא רע האמת, לא חשבתי עליו יותר מדי, והרגשתי שאני יכולה להמשיך הלאה, אבל הוא החליט שלתת לי לחיות את חיי בשקט זה בקשה גדולה מדי כנראה ואחרי יותר מחודשים הוא שלח לי הודעה, שאל אותי אם אני עדיין כועסת, באותו השלב כבר חשבתי שאני אדישה כלפיו לחלוטין ולכן בחרתי לענות, תחילה הייתי אליו קרה ועוקצנית אך ככל שהשיחה התארכה הוא המיס אותי, באותו השיחה דיברנו קרוב לארבע שעות, הוא הצטער וסיפר לי כיצד התרחק מכל חבריו ואני כמובן בלעתי את הפיתיון. דבר חשוב ששכחתי לציין בפוסט הקודם, שאחת מהסיבות שהיה לי חשוב להיפגש איתו גם ביום העצמאות וגם לפניו הייתה משום שבאותה השנה השתנתי מאוד במראה, לטובה כמובן, ירדתי במשקל (20 קילו - ככה שהנחתי שזה לא משהו שיוכל לפספס), וקיבלתי המון הערצה מגברים, אני חושבת שבתוך תוכי קוויתי שזה בעצם מה שיגרום לו לשנות את ההסתכלות שלו עלי, ואולי מה שיוציא אותי מה - " FRIEND ZONE ". באותה השיחה גם יצא לי לשלוח לו הרבה תמונות עכשוויות שלי, והוא כצפוי קיבל אותן גם כן בהרצעה רבה, אמר לי כמה אני מדהימה, וכמה אני יפה, והפעם הוא היה זה שהתחנן לכך שניפגש, בהתחלה שיחקתי בו קצת, אך לבסוף הסכמתי, בפעם הראשונה נפגשנו לשבת באיזה פארק המשקיף לים, הרגשתי איך שהוא מנסה להתקרב אלי, אך לא איפשרתי לו להתקרב מעבר לרצוי. למחרת הוא הציע שניפגש שוב וראיתי כמה לחוץ היה לו שניפגש דווקא אצלי בבית, כבר לא הייתי אותה ילדה טיפשה ועיוורת מאהבה, ישר יכולתי לנחש מה הוא מתכנן. אני אשקר אם אומר שלא רציתי את זה, הבחור הזה היה הפנטזיה המינית שלי במשך כל אותן 3 שנים מכיתה י' ועד סיום יב'. תחילה קבענו אצלי, ואז הרגשתי שזו טעות ולכן דחיתי.כמה ימים אחרי זה הוא היה בדרך מהבסיס כי שוחרר מוקדם, והודיע לי שהוא ליד הבית שלי ורוצה לקפוץ אלי, הסכמתי. הפעם כבר הרגשתי בניגוד לעבר ולמפגשים הקודמים שאנחנו בקושי מדברים, אפילו החיבוקים הגדולים והעוטפים הרגישו לי פחות מוצלחים, כצפוי הוא ניסה לנשק אותי, ואפילו פעמיים ולהפתעתו סובבתי את הראש, ניתן היה לראות כמה בשוק היה מזה (אולי אחד הדברים שעזר לי לעמוד בזה הוא שיצאתי עם בחור אחר באותו הזמן, הוא כמובן לא ידע על כך, פשוט לא רציתי לספר לו).
בערך שבוע לאחר מכן אותה חברה שסיפרה ש"מאוהבת בו", כתבה לי שהם שכבו לפני חודש, ושהיה הראשון שלה, אי אפשר היה לתאר כמה כעסתי באותו הרגע, ניסתי לברר ממנה מה טיב היחסים בניהם, והיא הייתה משוכנעת שהוא בחור מתוק ושהקשר בניהם מיוחד ושרגשתיו זהים לשלה. לא ידעתי מה לעשות, חוץ מהעבודה שניסה לנשק אותי, הרי שגם ידעתי שהיה גם בחורות אחרות במשך חופשה שהיה בה (הוא סיפר לי על כך איפשהו בין הזמן שחזרנו לדבר לבין הזמן שנפגשנו). התמאלתי כעס ושנאה אליו, ראיתי בו כבחור שמנצל נשים, וכשזה מגיע לכך שהוא פוגע בחברה שלי, לוקח לה את הבתולין ושוכב עם אחרות, נגעלתי ממנו בצורה שלא תתואר, ברגע שהיא סיפרה לי את זה, הייתי איתו תוך כדי בשיחה בוואטספ ופשוט לא יכולתי לענות לו יותר, זעמתי, והוא התחיל לשלוח לי הודעות כמו למה אתה מסננת, ומעניין מה עשיתי הפעם, ההודעות המשיכו גם יום למחרת ואני לא יכולתי לסבול אותן יותר, עניתי לו שבעיני הוא אדם שפל, שהוא לא מכבד נשים, ושאני לא רוצה כל קשר איתו, הוא לא קיבל את דעתי ויומים עברו בכך שניסה לשנות אותה אך לאחר שהבין שכבר לא יצליח שחרר מכך (הוא לא ידע על כך שחברה שלי סיפרה לי מה קרה בניהם, לא רציתי להפליל אותה). לאחר שבוע שוב דיברתי עם אותה החברה והיא המשיכה לומר כמה הוא מושלם, ומדהים וטוב וכמה הקשר בניהם מיוחד, לא יכולתי לשמוע זאת יותר, לא רציתי שהיא תיפגע, ראיתי בה את עצמי לפני שנה, כמה שהייתי תמימה, אז החלטתי שאני חייבת לספר לה, התקשרתי אלייה וסיפרתי לה הכל, את כל העבר שלנו, שאהבתי אותו במשך 3 שנים, שהייתי בדיוק כמוה, מאוהבת ועיוורת, וכמובן שסיפרתי לה על "הבגידה" שלו, אני מוכנה להישבע ששמעתי אותה בוכה באותו הרגע.
בכל המשך השבוע הייתי כותבת לה ושואלת לשלומה, הצעתי לה שניפגש, שאעודד אותה, אך היא סירבה. היא סיפרה לי שיש לו חברה חדשה, כינתי את אותה חברה שלו "מסכנה", אולי לא מתוך כוונה אמיתית, אלה מתוך כעס וניסיון לארות לה שאין זה הפסד גדול. נראה שהעיינים נרגעו ואני המשכתי בחיי, כאשר ערב אחד משהו כמו שבוע וחצי אחרי קיבלתי הודעה מאותו הבחור, הוא כתב לי שיש לו משהו שישמח אותי, עניתי שאין ברצוני לשמוע, ואז הוא כתב שזה בנוגע לאותה החברה, הסקרנות הרגה אותי ושאלתי נו .. מחכה בקליון עיינים, אך הוא הפסיק לענות, הלב שלי צנח והתקשרתי אליה לשאול האם סיפרה לו משהו בנוגע לשיחות שלנו, היא ענתה שלא ובעודי מדברת איתה בטלפון קיבלתי ממנו הודעה " זה היה טעות עם ****, אני חושב שאני מאוהב בך", הלב שלי הפסיק לפעום לכמה שניות, גם אם לא הרגשתי אליו את אותן הרגשות שבעבר, לשמוע אותו אומר שהוא אוהב אותי היה משהו שהשתוקקתי לו כל כך במשך פאקינג 3 שנים שלמות !! היא שמעה איך שנשימות שלי משתנות ושאלה אותי מה קורה, מה הוא רשם וסיפרתי לה, אמרתי לה שאני חייבת להתייעץ עם אמא שלי, שבצורה מפתיעה בתקופה האחרונה נעשתה היועצת העיקרית שלי בכל הקשור לענייני גברים, ניתקתי לה, אבל לפני אמא החלטתי שאני חייבת להתקשר אליו, הוא לא ענה, אז שלחתי לו הודעה, "לפחות תענה לי" .
ואז לפתע, החיים שלי כאילו הפכו סרט על בריונות אינטרנט (באמת שזה מה שהרגשתי באותו הרגע) כשהוא חשף בפני את כל "התוכנית הגאונית שלו". הוא סיפר לי שכל הסיפור הזה ש"חברה שלי" מכרה לי, הייתה מזימה ( איזה טריק שלמד במודיעין ולדעתי רק חיפש על מי ליישם אותו ) על מנת להוציא אותי אדם צבוע, הוא מלמל משהו על גלה את אויבך לפני שפוגעים בך, ועל כך שבאיזו זכות אני קוראת לחברה שלו מסכנה ועל כמה היא מאושרת איתו. באותם רגעים אפילו לא הצלחתי להבין מה קורה, אני חושבת שאפילו עד עכשיו אני לא מבינה את התמונה בצורה מלאה. אבל יותר מהמזמיה להוציא אותי אדם צבוע, מה שאני לא חושבת שהצליח לו, תגידו לי אתם בנוגע לזה, המילים האלה " אני חושב שאני מאוהב בך ", זה היה סאדיסטי, הוא ידע כמה אני כמהה לשמוע אותן, ולכן הוא בחר דווקא אותן, זה כבר פשוט חולני. רציתי שידע כמה הוא פגע בי, לא הייתי צבוע בעיני בשום שלב, ולכן גם בסוף בחרתי שלא להכחיש כמה כואב לי, אמרתי לו שהוא השפיל אותי, שהוא הרס אותי, כמו ששום אדם אחר בחיי אני לא חושבת שיצליח. אחרי כל הסיפור הזה, בכיתי בסביביות השעתיים, לא ראיתי את עצמי מחייכת שוב, או קמה בבוקר, או סומכת על אנשים, אבל במבט לאחור, זה היה צריך לקרות, כי סביר להניח שאם לא זה אף פעם לא הייתי מצליחה להתגבר עליו בצורה מוחלטת, כי עובדה שרק אחרי מה שקרה באמת הצלחתי לחסום אותו וכל חלון אפשרי שהיה לו לחדור חזרה לחיי ( אגב גם את אותה "החברה", מה שמצחיק שהגדרתי אותה כחברה שלי וסך הכל ניסתי לעזור לה, ואחרי כל זה היא כינתה אותי "אדם רע" ואמרה שפגעתי בו ואני צריכה להתנצל ).
אז פה נגמרת " ההתנסות שלי באהבה " ולכן גם הכותרת. אולי תקראו לי משוגעת אבל באמת ובתמים שאני מחכה כבר להתאהב שוב בתקווה שהפעם זה יהיה שונה, דו צדדי אפילו, אם זה לא יותר מדי לבקש. אחד הפחדים הגדולים שלי הוא זה שאנחנו זוכים רק להזדמנות אחת להתאהבות כזו, ואני את שלי בזבזתי, אבל כנראה שאת זה רק הזמן יראה.
בזמן כל הכתיבה הזאת חשבתי הרבה על מה יקרה אם הוא יראה את זה, אומנם אני אנומימית לזרים, אך אני כמעט בטוחה שאם יתקל בבלוג ובאמת יקרא את זה, לא תיהיה לו בעיה להבין מי המחבר, אז החלטתי שזה אפילו יכול להיות לטובה, הרגשתי שהוא אף פעם לא הצליח להבין מה עומק הצלקת שהוא השאיר בי, יתכן וזה יעזור. למרות שאני כמעט בטוחה שהפסקה האחרונה מיותרת כי ההסתברות שזה יקרה שואפת לאפס אבל בכל זאת הרגשתי צורך לפרוק את זה .
אני רוצה לסיים במשהו אופטימי ולומר שהכל בחיים קורה אך ורק לטובה, נכון שלאותו הרגע יש דברים שנראים לנו כמו "סוף העולם", אבל יום אחד בעתיד יתכן הקרוב יתכן הרחוק נסתכל על זה ונאמר בלב שלם, תודה על כך שזה קרה . 
כינוי:
xAliceInWonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
