כמו פיל שמנסה ללכת על חוט דנטלי

להישאר בהוסטל או לחזור הביתה, כך אני מתלבט לי כמעט בלי הפסקה, משנה את דעתי לכאן ולכאן עשרות פעמים ביום. 

ואני משתגע, באמת שאני משתגע.

היום בבוקר כבר החלטתי לעזוב אבל מאז הספקתי לשנות את דעתי אין ספור פעמים.

זה משגע ומתיש אותי.

הלוואי והייתי מבקש משהו אחר בוועדה לפני כמה חודשים, ככה הכל היה הרבה יותר פשוט.