לקחתי על עצמי לפתוח בלוג שבו אוכל להתקדם בצורה אישית, בשאיפותיי ורצונותיי, כחלק מהחלטה זו אני מאמין שעלי להציג ולהעמיק בכלים פשוטים שיתנו לי ולכם יכולות להתמודד עם החיים - כי אני מאמין שעם החיים צריך להתמודד ולא לזרום.
חלק א' || חלק ב'
הייתי רוצה להציג בפניכם שיטה מאוד יעילה לניהול רגשות שהכרתי מאדם שאני מאוד מעריך ואוהב, השיטה מאוד פשוטה ומצריכה מעט דמיון.
תוכלו להעזר בשיטה זו ע"מ למפות את הרגשתכם בכל רגע נתון ולהבין יותר טוב למה אתם מרגישים כמו שאתם מרגישים, הדגמה מצורפת לכל רעיון.
אבקש ממכם בכל רגש שאתם קוראים לנסות להלביש את התבנית עליכם ועל מצב הרוח שלכם היום ולראות האם המודל באמת קלע למטרה - תנו לזה צ'אנס זה עובד - אחרי מספר תגובות הייתי רוצה לחדד, המודל מוצג בצורה פשטנית זה נכון אבל זה לא אומר שהוא פשוט, הדוגמאות מצורפות ע"מ להבין יותר טוב את הרעיון.
אדם כלפי עצמו :
הרגשת גדלות - הרגשה טובה :
הרגשה טובה - ע"פ שיטה זו, הרגשה טובה היא כאשר האדם תופס את עצמו כמלא, הוא מאמין כי הכוס שלו מלאה בכל טוב
דוגמא טובה היא הכוס (מבחנה) הזאת :
הרגשת קטנות - הרגשה רעה :
הרגשה רעה היא כאשר אדם תופס את עצמו כחסר, הכוס שלו ריקה.
פשוט נכון? אחרי שנכנסנו לעניינים והבנו איך השיטה עובדת נעלה ברמה :
שמחה
האם חשבתם על זה פעם מהי שמחה?
נכון זו אותה הרגשה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאושרים, אוהבים, כשאנו קונים מוצר חדש, כשאנחנו חווים חוויה מיוחדת וכו'.. מה משותף לכל החוויות האלה?
אז ככה, שמחה היא בעצם כאשר הכוס שלנו כפי שתפסנו אותה הייתה ריקה (או לא מלאה עד הסוף) וכעת היא התמלאה.
נניח והיו לי 3 תפוחים ומצאתי עוד 3 תפוחים - הייתי חסר בתפוחים, ועכשיו אני שלם יותר בתפוחים מאשר קודם והתוצאה המבקשת היא שמחה.
קניתי בגד חדש? היה חסר לי בגד וכעת יש לי בגד, אהבה? הייתי לבד וכעת יש לי מישהו להיות איתו וכו' וכו'..
שורה תחתונה - אני כעת שלם יותר ולכן ההרגשה הטובה.
שמחה נראת כך -
עצב
עצב נובע מהסיבה ההפוכה לשמחה (הגיוני לא?), אני תופס את עצמי כבעל כוס מלאה, יש לי בריאות, יש לי חברים, יש לי כסף וכו' ופתאום אני מאבד חבר, מאבד כסף, מאבד בריאות וכו'.
נניח והיו לי 10 תפוחים ונעלמו לי 5 תפוחים, הייתי שלם בתפוחים (בעל כוס מלאה)
וכעת הכוס שלי ריקה יותר ממקודם - והתוצאה בהרגשה היא עצב, חסרון, הייתי מלא וכעת אני חסר.
עצב נראה כך -
עד כאן תכונות של האדם עם עצמו, השלב הבא יהיה להוסיף את התכונות שנובעות מיחסים בין אנשים (כעס, אהבה, קנאה, גאווה וענווה) :
אדם כלפי אנשים אחרים :
כעס/שנאה
אני חושב שכעס ושנאה הן התכונות הכי חשובות במודל הזה, וזאת מהעובדה הפשוטה שהן משתלבות בצורה כ"כ יפה עם ההיגיון הבריא שלנו :
למה אני כועס? למה אני שונא מישהו? אנחנו אוהבים לשנוא ולכעוס על אחרים אבל לא באמת מודעים למה עובר עלינו כשאנחנו כועסים.
ובעצם.. כמו כל המודל הזה התשובה היא מאוד פשוטה, הייתי מלא, ומישהו אחר בא והחסיר אותי - לכן אני כועס עליו ושונא אותו.
היו לי 10 תפוחים, הגיע מישהו אחר ואכל לי 3 תפוחים, הייתי שלם בתפוחים וכעת אני חסר בתפוחים והתגובה לא מאחרת לבוא - אני כועס עליו בגלל שהוא הקטין אותי.
תבדקו את עצמכם, האם כשאתם כועסים אתם לא בעצם כואבים את ההקטנה הנוראית הזאת? הייתי בטוח בעצמי שאני שווה כך וכך ומישהו בא והקטין אותי.
ובאמת.. אנחנו נמצאים הרבה במקום הזה, במקום הקטן הזה אחרי שמישהו הקטין אותנו (בשביל להגדיל את עצמו?) והתגובה שלנו בד"כ היא די מקובעת, פגעו בי, הקטינו אותי - אז אני בוחר להיות קטן כמו שאמרו שאני ובעצם אני נותן תוקף לקטנות שמישהו אחר הכריז עליה בשבילי.
אהבה הייתי חסר ומילאו אותי
אהבה חברים, אהבה!
כולנו רוצים להרגיש נאהבים, אבל לעומק.. מהי אהבה?
המודל שהצעתי לפניכם נותן תשובה ברורה - אני אוהב את מי שמגדיל אותי, אני אוהב את מי שגורם לי להעריך את עצמי, את מי שמראה לי שיש לי כוס מלאה.
הייתי חסר, היו לי רק 3 תפוחים והגיע אדם יקר ונתן לי תפוח במתנה, על חשבונו, ההרגשה היא הרגשה של אהבה בקטן.
ולא אני לא מזלזל באהבה ומוריד מערכה - כאשר מגיע אדם ונותן לי את נשמתו ונלחם עליי ומראה לי שאני ראוי ומוערך - ההרגשה המלאה הזאת היא אהבה במלוא עוצמתה, הרגשת השייכות והקרבה לאדם אחר.
ועכשיו אפשר להסביר משפטים בסגנון "אני אוהב שוקולד", "אני אוהב לטייל" וכו', אתה אוהב את ההרגשה הממלאת שהדבר נותן לך, היית רעב ואכלת שוקולד משמע היית חסר והשוקולד השלים אותך, היית משועמם והטיול הפעים אותך ולכן אתה נהנה ממנו.
אני מבקש ממכם רק לא לבלבל, אהבה היא לא רגש תועלתני, אלא היא הרגש שאנחנו מרגישים מהשלמה כלשהי, אם זאת השלמה גופנית אז זו אהבה נמוכה (או חיבה), ואם זאת השלמה רוחנית נפשית זאת אהבה אמיתית במלוא עוצמתה, כגודל ההשלמה כך גודל האהבה.
קנאה
קנאה היא רגש סוביקטיבי מקומי שנובע מהערכתי העצמית ולא קשור באמת לאחר.
הכל מבוסס על איך אני נתפס בעייני ואיך החבר נתפס בעייני :
נניח ואני חושב שלי יש כוס ריקה (3 תפוחים) ויש לי חבר מאוד טוב שיש לו כוס מלאה (10 תפוחים), אני מסתכל עליו וחושב "איזה כיף להיות כמוהו.. הוא שלם בתפוחים ואני חסר בתפוחים", אז זאת דוגמה להמחשה ובמציאות :
איזה "שיער יפה יש לו" - משמע "איזה שיער יותר יפה מהשיער שלי יש לו".
ולכן הטיפול בקנאה הוא רק בדרך אחת - הגדלת הערך העצמי שלי והתפיסה העצמית שלי בעייני. כאן אסור להתפתות לפתרונות קלים כי הם לא נוגעים בנקודה האמיתית של הרגשת הקטנות (למשל לקנות חולצה בדיוק כמו של החבר שלי - אני עדיין מרגיש קטן ממנו ולא משנה שאנחנו חולקים את אותה האופנה!).
גאווה
התכונה המשלימה לקנאה.. נניח ואני אדם בעל כוס מלאה או שככה אני תופס את עצמי (נניח יש לי 10 תפוחים) ואני מסתכל על החבר שלי שנמצא לידי והוא מה זה חסר.. יש לו רק 3 תפוחים, אז ההרגשה שלי כלפיו היא "אני מוצלח יותר, אני טוב יותר".
עד כאן הכל בסדר די דומה לכל מה שאמרנו עד עכשיו אבל אני רוצה לקחת את התכונה הזאת צעד קדימה :
בעומק, שההרגשה הכללית שלי היא "אני טוב ממך" והיא זאת שמנווטת אותי - אין סיכוי שאני ארצה לקבל ממך משהו, כי אתה הקטן ואני הגדול, אני שולט בסיטואציה ולא אתה.
דוגמא חזקה מאוד לנקודה הזאת (והיא יכולה לשנות חיים) :
ראיתי פעם בכיתה תלמיד שישב עם הטלפון שלו ושיחק, המורה ביקשה ממנו להפסיק להתעסק בטלפון וללמוד, הוא סירב לה והמשיך להתעסק בטלפון שלו, המורה (שתופסת את עצמה כמלאה והשולטת בסיטואציה, היא הרי זאת שנותנת לתלמידים ידע לא? אז איך התלמיד הזה מחליט לקחת תדברים ליידים ולהתנגד אליה?) הרימה את הקול וביקשה בכמעט צעקה שיפסיק להתעסק בטלפון והתלמיד בתגובה צעק עליה בחזרה שתעזוב אותו בשקט (כי הוא לא רוצה שיקטינו אותו, הוא שולט בסיטואציה, הוא הגדול ולא המורה) המורה בצעקות אמרה שהיא לא ממשיכה את השיעור עד שהוא יצא החוצה והוא בתמורה עמד על שלו שהוא לא יצא מהכיתה, בסוף הוא יצא כי חברים שלו הכריחו אותו לא להסתבך.
ומה בעצם קרה פה? הייתה כאן מלחמת כוחות, מלחמה על מי המלא בסיטואציה, מי השולט ומי הנשלט, מי הגדול ומי הקטן.
גאווה - לא נותנת לי לקבל ממך כלום. מאף אחד. למה? כי אני שלם, כי יש לי כבר הכל אצלי ואני לא צריך מאף אחד כלום.
תלמיד שיבוא בגאווה - לא יקבל מילה מהמורה, מורה שיבוא בגאווה - יחטא לאמרה "מתלמידיי החכמתי יותר מכולם" וישאר מורה שרלטן וכעוס לנצח.
ולכן חשוב לשים לב, גם אם אני מעריך בעצמי תכונות מסוימות - עוד לא הגעתי לשלמות, אף פעם לא אגיע, אני צריך להיות בהשתפרות מתמדת ורק כך אצליח להתקדם ולקיים את האמרה "מכל מלמדי השכלתי" (שזאת ללא ספק אמרה המובילה לאושר - כן אושר, קבלה ונתינה לאחר גורמת לאושר!).
ענווה
כ"כ מתאים לסיים בתכונה המתוקה הזאת, ענווה.
התמונה מוכרת לכם? נכון.. זאת התמונה שבאמצעותה תיארנו הרגשה טובה ושמחה, ולא במקרה.
תחילה נסביר :
ענווה היא היכולת שלי להכיר במעלותיי ולהבין שיש לי עוד לאן להתקדם - כאשר אני תופס את עצמי כבעל כוס מלאה (שעוד תמיד יכולה להתמלא הרי בעולם יש 70% מים לא?) אני מאושר במה שיש לי ושמח בכל טיפה שמתווספת לי לכוס - זהו האושר האמיתי ולשם כולנו שואפים בלי לשים לב בכלל.
איזה כיף שהגדרנו את זה כמו שצריך!
ולסיום - תובנה ענקית שהאירה את עייני :
כשמישהו בא ומקטין אותנו, אומר לנו מה לעשות נגיד מישהו בעל סמכות כמו הבוס, המורה וכו' - מה בעצם קורה כאן בסיטואציה? בא מישהו שתופס את עצמו גדול ממני ומקטין אותי - ואז במקום הזה מה אני עושה? אם אני נותן לו להקטין אותי ומסכים איתו - אז באמת קטנתי (אני כועס ומושפל וכו') ואף אחד לא אוהב להרגיש קטן - (אף אחד לא צועק אם לא רע לו), כיצד אבל אפשר לא לתת לו להקטין אותי?
תשובה פשוטה ומעשית כ"כ - לתת לו/לה מחמאה.
מה הקשר - הבוס אמר אז אני חייב לבצע, אבל מה.. ההרגשה היא קטנה! הוא אמר לי (הוא בעל הכוס המלאה) ואני מקיים (בעל כוס ריקה).
מה קורה כשאני נותן לבוס מחמאה? ("איזה יפה התלבשת היום", "תודה שאתה תמיד עוזר לי לפתור בעיות" וכו'..) אני הקטן, נותן לבוס מחמאה, אני מגדיל אותו, אני משלים אותו - היו לו 5 תפוחים (הערכה עצמית) ואני נותן לו עוד תפוח במתנה עליי.. אני מגדיל אותו - החוק הוא מאוד פשוט - מי שנותן הוא הגדול, כמו כוס שרק מי שיש לו כוס מלאה יכול למזוג לכוס ריקה..
תוספת מאוחרת (27/09/14) - איך להשליך על החיים שלנו?
כמו כל אמת - לא מספיק לשמוע אותה אלא צריך להטמיע אותנו אצלינו בלב, אז איך אפשר להשתמש בנאמר כאן כדי להבין את עצמנו יותר?
מספר שאלות שתוכלו לשאול את עצמכם כדי להבין איפה אתם עומדים :
- למה אני כועס/עצוב/שמח/אוהב?
- מה הקטין או הגדיל אותי? מה הוריד לי או הוסיף לי למצב הקודם שלי - האם אני בעל כוס ריקה או מלאה עכשיו?
- כשאדם דורך עלי כדי להגדיל את עצמו - מה זה אומר עליו ועל הכוס שלו?
- מתי פעם אחרונה שנתתי מחמאה לאדם קרוב?
עד כאן, אשמח לענות על שאלות הקשורות למודל הזה - מאמין ביעילותו, רק צריך לעצור ולנתח את ההרגשה שלנו - זה עובד!
חלקים נוספים במודל הזה :
מאחל לכם שנת תשע"ה מלאה ומוצלחת, מלאה בהגשמה עצמית ובהצלחות קטנות וגדולות, שמחה - זה עניין של תפיסה, לתפוס את עצמי כבעל כוס מלאה - משם הכל יסתדר!
אוהב לחיות, אוהב להיות,
שנה טובה ומבורכת,
קואץ'. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קואץ'