שלום לכולם,
עברנו את יום הכיפורים ואנחנו נכנסים עוד מעט לחג סוכות - שבוע בערך שלא יצא לי להתחבר כ"כ לישרא-בלוג.
כחלק מהרצון להדליק את הלב ולחמש אותו בכמויות רגש - קניתי אתרוג (!!).
תמיד הצחיק אותי שאנשים עושים מהפרי הזה סיפור כ"כ גדול, אבל אני מנצל את ההזדמנות להסתכלות עמוקה ומנסה לחשוב מחשבות על מה הוא מסמל ומה פרי צהוב ופשוט שמריח שיגעון יכול להגיד לי לחיים ואת האמת - שמשהו עמוק בלב מתרגש מהפרי הזה ולכן אני מוכן לשלם עליו את הסכום המופקע (למה לא מוכרים בקילו??) שהוא עולה.
אני חייב להקדים ולומר שאני לא מתיימר לחדש כלום בפוסט הזה אלא רק להפנות את הזרקור למה שאנחנו תמיד עושים אך לא מייחסים לזה את מרב החשיבות.
לפני שנתחיל תשאלו את עצמכם שאלה - האם בשביל להכיר את עצמכם קצת יותר טוב אתם מוכנים להשקיע את הזמן שבקריאת כל המלל הזה שכתבתי?
אני אנצל את דברי הפתיחה שלי כדי להמחיש את השיקולים הכלכליים שאנחנו עושים כמעט כל יום, במודע או שלא במודע.
אמרנו כבר בעבר שישנם שני כוחות (ושני כוחות בלבד) שמניעים את האדם והם תענוג וסבל, עוד הוספנו שבכל פעולה שאנחנו עושים שאיפתנו הסמויה היא רצון לתענוג ולהמנע מסבל.
לצערנו, לא תמיד אפשר לקבל אך ורק תענוג ולפעמים אנחנו צריכים ל"שלם" על התענוג שאנחנו מקבלים (התשלום הוא הסבל שבהשגת התענוג).
דוגמא: אני רוצה להשיג קוביות בבטן - תענוג.
המחיר שעלי לשלם הוא זמן במכון כושר, כסף על המנוי ותזונה נכונה - סבל.
כלל שיוביל אותנו לאורך הפוסט : התענוג שאנחנו צופים לקבל - לעולם יהיה יותר גדול מהסבל הנדרש ע"מ להשיג אותו (הגיוני לא?).
אם אני מאמין שהתענוג שבקוביות בבטן הוא מאוד משתלם, אני מוכן להשקיע בכך זמן, כסף ולהמנע מלאכול ג'אנק-פוד. אם המטרה לא כ"כ חשובה בעייני - אני לא אשקיע בכך את הסבל (התשלום) הנדרש.
כשאתם הולכים למסעדה - אתם לא מוכנים לקנות מנה פשוטה שמתומחרת במחיר מופקע - מהסיבה הפשוטה שהתמורה לתשלום לא משתלמת.
בסיטואציה זו, בראש שלנו עשינו שיקולי רווח והפסד והחלטנו שהסבל - בזבוז כסף, לא משתלם את התענוג הרצוי - שובע.
ככל שהסבל בהשגת המטרה גדול יותר, כך התענוג גדול יותר.
ככל שבעבודה יותר קשה, כך אני מעריך יותר את הכסף. ככל שקניתי חולצה במחיר יותר יקר אני אתלהב ואספר עליה לאחרים יותר.
נכון, זה ברור ומורגש לכל אחד, השאלה האמיתית שצריך לשאול היא למה? למה עבודה קשה גורמת לסיפוק גדול יותר?
יכול להיות שהתשובה היא שכולנו מחפשים לגדול ולצמוח ואנחנו תמיד רוצים להיות יותר טובים ושיהיו לנו יותר אמצעים - אנחנו מאמינים שעבודה קשה תוביל אותנו לעתיד גבוה ומלא יותר (למלא את הכוס שלנו?).
אז בעצם - הרצון שלנו להיות יותר שלמים הוא הרצון שנותן לנו כוחות ומניע אותנו קדימה ובעצם נותן טעם לחיים.
אני מאמין שלא חידשתי כלום, לא גיליתי לכם את אמריקה ואולי אפילו שעממתי אתכם, אבל פעם אחת עצרנו לחשוב איך המוח שלנו פועל - וזה לא מעט, תנסו לתרגל את זה באמצעות השאלות הבאות.
תשאלו את עצמכם כמה שאלות :
בחיים יש הרבה פעמים שאנחנו רוצים להשיג משהו בכל מחיר. בפשטות זה אומר שאני מאוד רוצה את התענוג המדובר - עצרתם לשאול את עצמכם פעם - למה אתם כ"כ רוצים משהו?
- מה הוא ממלא אצלכם?
- למה אתם מאמינים שהעתיד שלכם עם התענוג הזה הוא יותר טוב? (זאת יכולה להיות חולצה חדשה שכולם יחשבו שאני נראה טוב וזה יכול להיות רכב חדש שיעזור לי להתנייד, זו גם יכולה להיות אהבה שאני מאוד רוצה להשיג כי אני רוצה לחלוק עם מישהו - רק תנו לעצמכם סיבה טובה - למה אני רוצה את מה שאני רוצה?!).
- שאלת מיליון הדולר - אחרי שהשגתי את מה שרציתי - האם זאת הייתה עסקה "משתלמת"? (תענוג מול סבל מהדבר - ומה ההרגשה אחרי שהשגנו את התענוג - טובה או רעה?).
אנחנו כל הזמן עסוקים בלרוץ מעניין לעניין בלי לתת משקל ועומק לשום דבר, אלו כלים פשוטים שאם תציבו את ההחלטות שלכם בהם פתאום תגלו עולם חדש של עומק בעצמכם שלא הכרתם. תצליחו לזהות אילו דברים מניעים אתכם, אילו דברים אתם לא מוכנים לוותר עליהם (כסף? זמן? חברים?) בשביל דברים אחרים - העומק של ההכרות עם עצמכם שאפשר להגיע עם זה הוא עצום.
הכל תלוי בכמות ההשקעה שמשקיעים בשאלות האלו, כמות הסבל מול התענוג.
אז האם להכיר את עצמכם הוא תענוג ראוי לסבל של הזמן שתקדישו לפוסט הזה?
אה אגב.. בעניין האתרוג.. הפרי הפשוט הזה מעורר אותי לחשוב למה פרי, דבר כ"כ טריוויאלי ופשוט - מקבל משמעות כ"כ גדולה?
אני מוכן לשלם את המחיר שלו כדי לזכור שלפעמים הדברים הכי פשוטים הם הכי בעלי ערך.
בפעם הבאה דברים יותר קלילים,
חג שמח לכולם,
קואץ' :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קואץ'