לך תכריח את עצמך לכתוב.
לכתוב בבלוג ששנתיים לא כתבת בו, לכתוב מהלב שכבר מזמן לא שאלת אותו מה שלומו.
לכתוב על חיי היום יום ועל התהליכים שנבנים לאט ולפעמים לאט מידי, על אנשים שבדרך שהיית רוצה להתנתק מהם והלוואי גם להכיר.
לך תכתוב על פחד, על שלום פנימי ועל יופי מוחצן.
לך תכתוב על החזות של הדברים שמציגה מצג שווא ועל הנקודה בלב שמחפשת הארה.
תכתוב על אהבה.
תכתוב על השקט המיוחל בדמות של אוזניות ומוזיקת טבע, תכתוב על הגיטרה שחלמת עליה.
תכתוב על הבכי שעולה בך עד שהוא נעצר, על זה שיש כ"כ מה לעשות אבל היום קצר.
על ירושלים, על צפת.
תכתוב שרצית להיות טוב - ושכחת מזה בדרך.
תכתוב שרצית להכיר מישהו רק בשביל הקשר, היכולת לשתף, שחשבת לפנות לאדם אקראי ברחוב ולהציע לו להחליף מיילים.
תכתוב על שלום, על מלחמה, על יהדות ועל תורה, על בניה והריסה ועל חלוקה שווה, של הזמן של התקציב, של הקשב, של הלב.
תכתוב על הדרך שמצאת ואיבדת, ואז ניזכרת ששכחת.
לך תסביר לעצמך למה החסימה ולמה אתה מייחס חשיבות לכל מה שהוא לא אתה, לכל מה שאתה לא רוצה שיהיה חלק ממך, שלך.
לך תספר שנכשלת, שאתה רק חושב על העתיד.
תגיד להם שאתה פוחד ללכת כי בדמיון אתה רק עלה שלכת, גדל בלי מטרה וקמל בלי הבנה.
לך תכתוב מילים שאף אחד לא יבין, אפילו לא אתה ותרגיש עם זה טוב כי זה צעד קטן בדרך לעצמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קואץ'