אני רוצה לשתף אתכם בתובנה יפה שיצא לי ללמוד ולפתח.
היא קשורה לנתינה וקבלה והיא הצליחה מאוד לרגש אותי כשהבנתי אותה (אבל כזה אני, תובנות מצמררות אותי).
מכירים את הסיטואציה הזאת שאתם מגיעים במקרה לבית של מישהו (חבר, משפחה וכו..) והוא מציע לכם לאכול משהו ואתם מסרבים כי לא נעים?
נניח והוא ממש מתעקש, סביר להניח שאחרי קצת זמן אנחנו נתרצה ונאכל - גם אם לא נרביץ ארוחת שחיתות לפחות נטעם משהו.
סיטואציה מוכרת לא? ניסיתם לחשוב פעם למה אנחנו אוכלים בסוף? הרי שום דבר לא באמת השתנה.. זה עדיין "לא נעים" כמו בהתחלה.
דבר אחד כן השתנה, ולפני שאגיע אליו הקדמה קצרה :
קחו רגע לפני שתמשיכו לקרוא ותנסו לחשוב, מה משותף לתכונות הבאות : אגואיסטיות, רעבתנות, תאווה וגאווה? (נכון כולן רעות, מה עוד?)
הלאה, מה משותף לתכונות הבאות : נתינה, אכפתיות, עזרה לזולת, אהבה ופילנטרופיות? (כולן טובות, אבל לעומק מה עוד?)
והתשובה (אחרי שניסיתם לתת תשובה שאתם מאמינים בה) :
אגואיסטיות, רעבתנות, תאווה וגאווה מעבר לכך שהן תכונות רעות, הן תכונות הקשורות בלקיחה ובקבלה שלי של דבר מה.
למשל אם אני רעב - אז אני רוצה לאכול, אם הייתי ממש רעבתן הייתי לוקח לאדם הראשון שעובר מולי את הסנדוויץ' רק כדי להשביע את הרעב שלי.
אם הייתי תאב לכסף, הייתי רוצה להשיג כמה שיותר כסף (אגב כסף, גנבים גונבים כסף כי יש להם תאווה מאוד חזקה לכסף (ולא משנה למה הם גונבים) עד כדי כך שהם מוכנים לקחת לאדם אחר את הכסף שלו כדי שיהיה להם את הכסף - במילים אחרות לא מתחשבים באחרים אלא בעצמם).
אגואיסטיות היא התחשבות בעצמי ובצרכים שלי.
והמשותף, שוב, הוא לקיחה, בכל התכונות הללו אני לוקח, אני מקבל.
ובתכונות השניות שהזכרנו? המשותף להן מעבר להיותן תכונות שנתפסות כטובות היא נתינה.
נתינה לאדם דבר שהוא שלי, חלוקת מחמאות, עזרה לזולת, נדבנות, אהבה (חולקים האחד עם השני נתינה, כבוד והערכה).
ואם אלו התכונות המשותפות לתכונות שהזכרנו, אז אני מרשה לעצמי עכשיו להגיד בהכללה (ותחשבו על זה ותראו כמה שזה עמוק) : כל התכונות שאנחנו תופסים אותן כשליליות - קשורות ללקיחה וקבלה. כל התכונות שאנחנו תופסים אותן כחיוביות - קשורות לנתינה.
אחרי שחשבנו על זה קצת לעומק ועיכלנו את הדברים, בואו נחזור לסיפור ממקודם - בהתחלה לא הסכמנו לאכול, אז למה בסוף אנחנו אוכלים?
התשובה כעת היא מדהימה לא פחות - כשאני מגיע לבית זר ומציעים לי לאכול, האדם שמציע לי נמצא במקום של נתינה אבל אני נמצא במקום של קבלה ולקיחה של אוכל ועמוק בפנים אני לא רוצה להיות במקום הזה(!!), זוהי תכונה שנתפסת אצלנו כשלילית, כחולשה אנושית, כ-בושה.
לבסוף, לאחר הפצרות רבות (כי זה בד"כ מה שקורה, הוא מתחנן שנאכל/נשתה משום מה) אני מתרצה ואוכל ולמה? כי עכשיו אחרי שהוא ממש מתחנן בפניי שאוכל, אני מרגיש שאני עושה לו נחת רוח כשאני אוכל, אני כבר לא במקום של לקחת אוכל אלא במקום של לתת לו סיפוק והרגשה טובה שהוא מאכיל אותי. יצאתי מהמקום המקבל שמרגיש לי נחות ועברתי למקום הנותן שמשוייך אצלנו לתכונות טובות ולהרגשה טובה.
אתם מבינים את העומק שבדבר? אכלתי כי אני נותן לו נחת רוח... מדהים.
לקראת יום כיפור, מאחל לכולנו שנצליח להעמיק קצת בנפשנו, לא נתפשר על החוץ ונעיז להביט פנימה.
מאחל שיהיה לכם צום קל וגמר חתימה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קואץ'