The Way Up

חג שמח לכולם! :)

כולנו מכירים את כל המשפטי מוטיבציה האלה שנותנים לך כוחות לכמה רגעים "רק המעז מנצח", "הקסם קורה מחוץ לאזור הנוחות שלך", "רק מי שנושם אבק דרכים יזכה לשאוף אוויר פסגות" וכו' וכו'..

עכשיו שמתי לב לטרנד חדש שרץ בפייסבוק/YouTube, לוקחים מלא קטעי מוטיבציה מסרטים,ספורט וכו' ושמים אותם ברצף והתוצאה היא סרטון מוטיבציה (מהמוזיקה ועד למשפטי במחץ) שמתיימר לתת לנו כוחות. (לדוגמא לחץ כאן)

יצא לי לחשוב על זה הרבה בזמן האחרון ולהתדיין בנושא עם אנשים קרובים, האם יש מישהו שמאמין בכל המשפטים האלו, בכל המוטיבציה הזאת עד כדי כך שזה יוביל לשינוי?

אני יודע להעיד על עצמי שלמרות שאני אדם אופטימי ומאמין בכוחותיי, מעטים הפעמים שמשפטים/סרטים וכו' הובילו אותי לשינוי משמעותי באורח חיי - וזה לא שלא היה רצון.

כרגע המסקנה שלי היא שאלו כלים נהדרים להנעת תהליך רצון, כלי דמיון (כמבואר בסעיפים 3,4 להלן), אבל הם חייבים להיות מבוססים בנפש על משהו אמיתי, כולנו רוצים להתקדם בתחום כלשהו בחיים, זוהי מלחמה על הרצון וע"מ להשיג את אותם דברים אנחנו צריכים להלחם במספר חזיתות.

1) החזית הצפונית, כוחות השכל - יש לנו שני כלים שעוזרים לנו לשקול ולקבל החלטות - רגש ושכל, השכל פועל על ההיגיון הישר, על סיבה ותוצאה.

ולכן כשאנחנו באים לקדם החלטה/רצון - אחד הדברים החשובים ביותר שעלינו לעשות הוא להבין את ה-למה? לחזק בשכלנו את ההטבות הצפונות בהשגת המטרה, לעשות טבלה של דברים שאנחנו יכולים לקבל מהשינוי מול ההפסדים שהשינוי דורש, ברגע שנראה מול העיינים שהרווח גובר על ההפסד מובטחים לנו כוחות ההשכל וההבנה לשינוי המיוחל.

2) החזית המזרחית, הגדרת המטרה ומטרות משנה - כמו שהשמש זורחת במזרח והעולם לא יכול להתקיים בלעדיה, כך גם השלב הזה הוא קריטי לתהליך הרצון ויישומו.

אנחנו כל הזמן רוצים, רוצים הכל מהכל, להשיג דברים ולהצליח בדברים אבל מי מאתנו באמת עוצר שניה לפני ואומר בקול רם (ממש, מוציא מהפה את המילים) "אני רוצה להשיג ...", אנחנו לרוב פועלים בזרימה, לא עוצרים לנתח את הפעולות שלנו אפילו לא לשניה (ולפעמים אפילו מצטערים עליהם אח"כ), כל מה שצריך הוא להגיד לעצמי מה אני מנסה להשיג? איזה תענוג אני רוצה להרגיש? 

השלב הבא הוא לכתוב תוכנית פעולה, תוכנית פעולה להשגת המטרה הראשית שלי, למשל : "אני רוצה להיות חבר כנסת". זוהי המטרה שאני רוצה להשיג, וכנראה שאצטרך לעבור הרבה בדרך כדי להגיע למטרה הזאת - ודרך זו היא המטרות הקטנות - כדי להיות ח"כ אני צריך אג'נדה חברתית משהו, צריך לשרת בתפקיד משמעותי בצבא, צריך להתפקד למפלגה וכו' כל המטרות במשנה האלו בסופו של דבר בונים את הפאזל הגדול שנקרא להיות ח"כ, אחרי שאצבור בהצלחה את המטרות משנה - יהיו לי כלים להגיע למטרה הראשית שלי.

לפעמים המטרה שהצבנו בתחילה היא מטרה לא רציונאלית, מטרה שכרגע בחיי היא לא יכולה להתקיים כי אין לי את הכלים לכך - וזה בסדר! כי אחרי שתיהיה לי תוכנית פעולה עם מטרות ראשיות ומשניות, המטרות המשניות יבנו לי את המסוגלות להגיע למטרה ראשית - כך זה צריך להיות וזה מה שנותן את הכוחות.

3) החזית הדרומית - כוחות הרגש - כולנו מרגישים, הרגש הוא כלי נהדר להרגשת החיות במשימה, אני לא רק מבין את שעלי לעשות כדי להשיג את המטרה אלא אני גם חי אותה אני מרגיש שהתהליך של השינוי מאיר את דרכי ונותן לי כוחות.

זה ידוע שסרטוני המוטיבציה והמשפטים שדיברנו עליהם בתחילת הפוסט מנצלים את כוח הרגש לפעולה, בעזרת כלים פסיכולוגיים לחלוטין (זוויות צילום, מוזיקה מרגשת, משפט קצר עם עומק וכו') הם נותנים לנו זריקת רגש היישר לוריד (סוג של Coffe shot), ממחקרים שנעשו בנושא עולה כי הכלים האלו עובדים לנו חזק על הרגש, המוזיקה בסרט וזוויות הצילום מכניסות אותנו לתפקיד הגיבור עד כדי כך שכשאנחנו יוצאים מהסרט אנחנו מרגישים כאילו אנחנו עברנו את העלילה שבסרט (תנסו לחשוב על הסרט Step-Up, מי שמסיים לראות את הסרט לא יכול שלא לרקוד ביציאה מהקולנוע).

אז בעצם סרטוני מוטיבציה ומשפטים שכאלו נותנים לנו מרץ לטווח קצר, במהלך הדקות הקרובות לסרט אנחנו ניהיה הכי טובים שאנחנו יכולים כי סף הרגש שלנו גבוה - אבל כמו כל רגש, הרגש דועך עם הזמן ואנחנו חוזרים לעצמנו ולמי שאנחנו. 

ניסיתי בעבר להסביר שהרגשות הם תוצאה של עליה/ירידה בסף התענוג ולכן הדרך שלנו להרגיש חיות בתהליך קבלת ההחלטות שלנו היא לדאוג למאזן רגש חיובי, כאשר אני עומד במטרת משנה - תנו לעצמכם צ'ופר! קנו לעצמכם משהו שרציתם מלא זמן! תייצרו לכם כוח מניע חיובי שישמור על רמת רגש ושביעות רצון גבוהה, תדברו על ההחלטות שלכם, תציירו אותם, תכתבו עליהם בבלוג, תעשו הכל כדי לשמור את הרגש בתמונה כי הוא הכוח הדוחף החזק ביותר.

המסקנה המתבקשת שלי היא, שאנחנו לא יכולים להניע תהליך נפשי/להשיג מטרה, באמצעות הרגש. הוא כלי עצום להרחבת התהליך אבל הוא לא הכוח הראשוני הדוחף, הכוח הדוחף צריך להיות כוח השכל שעליו דיברנו בהתחלה.

4) החזית המערבית, כוחות הדמיון - הדמיון שלנו עצום בכוחו, חברות הפרסומות משתמשות בדמיון שלנו כדי למכור לנו מוצרים, הן מראות לנו פרסומת על אנשים מחייכים, צונחים, צוללים וכו' ובעצם מוכרות לנו חוויה, דמיון של הצלחה ותענוג (ומה הקשר לקולה?).

אם נצליח לדמיין את עצמנו לאחר שנשיג את המטרה שלנו - תיהיה לנו מוטיבציה ענקית להשיג אותה - כביכול כבר חווינו את הרגש המיוחל בדמיון.

תנסו לעצום עיינים ולהזכר בחוויה שמחה שהייתה לכם (למשל חתונה של קרוב משפחה אהוב, ארוחה משפחתית מיוחדת וכדומה) אם ממש תכנסו לזה

ותדמיינו מספיק את הסיטואציה, תוכלו ממש להרגיש את מה שהרגשתם באותו זמן.

אפשר לומר שבאיזשהו מקום חוויות הן נצחיות, תמיד אפשר לעצום עיינים ולשחזר אותם, בשלב כלשהו נצליח לחיות מחדש את החוויה.

ספר "הסוד" - מדבר על "כוח המשיכה", כוח הדימיון כך הם טוענים משמש כמו מגנט עוצמתי מאין כמוהו ולכן מי שרוצה להצליח חייב להשתמש בו ככוח מניע, לחזור על מנטרות חיוביות לפני השינה "מחר יהיה יום טוב" למשל, לדמיין את עצמי בעוד 5 שנים במקום בו אני רוצה להיות, לשחזר חוויות רעות ולסיים אותן בדימיון בצורה חיובית ועוד.

כל אלו דברים פשוטים שפשוט מצריכים מאיתנו לנקוט עמדה - ולעשות.

לצערנו, לא ניתן להגיע להגשמת חלומתינו בלי לעבוד קשה, אנחנו חייבים לפתח מודעות רגשית ושכלית, לקבוע לעצמנו מטרות קטנות וגדולות, אחרת אנחנו פשוט הולכים לאיבוד בים שבחוץ. אנחנו צריכים מצפן שיוביל אותנו חזרה הביתה.

ע"מ להבין יותר טוב את השפה שבה אני מדבר, מומלץ לקרוא את הפוסטים הבאים : מפת הרגשות א', מפת הרגשות ב', אז למה אנחנו אוכלים.

פוסט זה הוא המשכו הישיר של הפוסט "מפת הרגשות - כלי למודעות רגשית - חלק א'" והוא בא לסגור כמה פינות ולהעמיק.

בקשה אישית - סדרת הפוסטים שאני מפרסם הם כלי מוכח לשינוי ולהעמקת המודעות הרגשית שלנו ולכן הם מצריכים העמקה, תעניקו לעצמכם מתנה ותפנו מספיק זמן לקרוא, לחדד ולהגות בדברים, תשליכו את הנאמר כאן בבלוג על החיים שלכם - לאורך זמן התוצאות מובטחות!

חלק א' || חלק ב'

אנחנו קופצים עכשיו למים עמוקים, שימו לב ככה אנחנו מקבלים החלטות ומתנהלים תמיד גם אם לא שמנו לב לכך.

הכוחות המניעים את האדם :

ישנם שני כוחות שמניעים אותנו והם הבסיס לכל פעולה שאנחנו עושים והם גם המשפיעים על מצבינו ורגשותינו, כוחות אלו הם 

התענוג והסבל.

נתחיל בהגדרות :

תענוג - כל דבר שיוסיף לי על ערכי כעת (בין אם זה תענוג חיצוני או פנימי) למשל - קניית בגד חדש זהו תענוג חיצוני (לא היה לי בגד, עכשיו יש לי בגד), תובנה על החיים היא תענוג יותר עמוק, מילה טובה שקיבלתי (לא הייתה לי מחמאה/בטחון עכשיו יש לי) וכו'.. זהו תענוג וזה מה שכל אחד מאתנו מבקש לעצמו.

סבל - כל דבר שיוריד מערכי כעת. ובדוגמא - קניית בגד חדש מקטינה את כמות הכסף שברשותי, מילה שפוגעת בי ומקטינה אותי (הייתי בטוח בעצמי ומישהו ערער את הבטחון שלי) - זהו סבל וזהו הדבר שהאדם בורח ממנו תמיד.

בכל פעולה שאנחנו עושים שאיפתנו הסמויה היא רצון לתענוג ולהמנע מסבל.

רצון לתענוג משמעו - שתמיד בכל מקום שאני אהיה, בכל בחירה שאבחר ובכל מחשבה שאני חושב המטרה הסמויה שלי היא להוסיף תענוג על המצב הנוכחי שלי - לא חשבנו על זה ככה אף פעם נכון?

לעיתים קורה מצב שבו פעולה שאמורה להוביל לתענוג עולה לי בסבל (כמו הדוגמא מקודם, קניית בגד חדש עולה כסף) ואז בלי שאנחנו מודעים לעובדה הזאת, אנחנו עושים שיקולים של כדאיות במוח - האם כדאי לי להנות מהתענוג יחד עם הסבל שמגיע איתו או שהסבל נוראי מידי ולא "משתלם"?

דוגמא קצרה לפני שנמשיך :

נניח והחלטתי להכנס לדיאטה - בעצם זה כי אני מאמין כי המטרה העתידית של להיות רזה (תענוג) שווה את המאמץ והאכילה המצומצמת (סבל).

מה קורה כשאני נכנס לסופר ועובר במקרה ליד המאפייה ורואה קורסון נאה למאכל?

במוח בתוך שניות ספורות ובכלל בלי שאנחנו שמים לב אנחנו עושים את השיקולים של התענוג והסבל - האם התענוג של הקוראסון והטעם המענג שווה את הסבל של שבירת הדיאטה? האם התענוג הנוכחי עדיף על פני התענוג העתידי של להיות רזה?

מי שיחליט לטובת הקוראסון נפל בפח, תענוג קטן התגבר על תענוג גדול ולמה? כי הוא היה יותר קרוב מאשר התענוג העתידי, העדפנו תענוג קטן קרוב מאשר תענוג גדול אך עתידי.

הדרך היחידה לשמור על עצמנו ולא ליפול לתענוג קטן ומזדמן היא להבין ולחזק בתודעה שלנו את גודל התענוג שנקבל מהפעולה בעתיד (במקרה שלנו הדוגמא זה להיות רזה) - אדם שלא יבין למה הוא נכנס לדיאטה - יפסיד במלחמה הזאת כי הוא נלחם נגד כוח בסיסי באדם - הרצון לתענוג. 

אחרי שהבהרנו מה הם הכוחות שמניעים את האדם (כן כבר אמרתי אבל אומר שוב - בכל הפעולות ובכל המצבים), ננסה להבין מה מקומם בחיינו לעומק.

במפת הרגשות חלק א'  הצגתי מספר רגשות כמו אהבה, עצב, קנאה, גאווה וכו' והסברתי מהיכן הם נובעים. כעת הייתי רוצה לעלות קומה ולהגיד בהכללה שכל רגש שמוסיף לי (אהבה, שמחה, ענווה וכו') נתפס אצלנו כרגש חיובי כי הוא מספק לי תענוג וכל רגש שבו מה שיש לי מתמעט (קנאה, עצב וכו') נתפס אצלנו כרגש שלילי כי הוא גורם לי לסבל.

מומלץ בשלב זה לנסות ולחשוב היכן בא לידי ביטוי הרצון לתענוג והבריחה מסבל בתכונות אותם תיארתי בפוסט הקודם.

עד כאן נכון לעכשיו בנושא התענוג והסבל אבל בגלל שהם הכוחות היחידים המניעים את האדם אני עוד אזכיר אותם הרבה בעתיד.

כעת הייתי רוצה לסגור כמה פינות בנוגע לפוסט הקודם :

מהתגובות החמות שקיבלתי ראיתי כי הנקודה לא הייתה ברורה ולכן אחדד אותה.

זהו מודל שיכול לעזור לנו לזהות מה אנחנו מרגישים, הוא לא יכול לשנות אהמציאות אלא רק לעזור לנו להבין אותה.

לעולם איני יכול להשפיע על אדם אחר - אם אתן מחמאה למישהו אחר זה לא אומר שפתאום הוא יהיה נחמד וישתנה לחלוטין ממי שהוא היה.

המצב היחיד שהשתנה הוא שפתאום עיניי נפקחו - מחמאה מגדילה אותי ולא מקטינה את האדם שמולי לעומתי, המטרה היא לא "לצאת הגבר" היותר גדול וחזק, אלא המטרה היא בפנימיות הלב, להיות במקום גבוה יותר - אני מחלק מחמאה וזה הופך אותי לבעל כוס מלאה ובעצם אני יכול למזוג לאחרים ממה שנמצא בתוכי. אנחנו מדברים כאן על משמעות עמוקה של גדלות! אדם שיאמץ לעצמו דרך חיים זאת לאורך זמן יהיה גדול באמת.

כעת הייתי רוצה להוסיף מספר רגשות בהם לא עסקתי בפוסט הקודם ואלו הם רגשות הקשורים למימד הזמן :

תקווה/ציפייה :

תקווה היא רגש מיוחד מאוד, היא הנותנת לנו כוח להמשיך ולהאמין כי יום אחד יהיה טוב יותר, וכך היא באה לידי ביטוי במודל - אני עומד בהווה ומביט קדימה לעתיד, שם אני מאמין יהיה יותר טוב, בעתיד כך אני מאמין הכוס שלי תגדל כרגע אין לי שמחה אך בעתיד אני מאמין שתיהיה לי שמחה.

אכזבה :

אכזבה היא הרגש המשלים לתקווה, כאשר ציפייה לא מתממשת במציאות אנחנו מאוכזבים. חשבתי שיהיה יותר טוב אך זה לא קרה, חשבתי שהכוס שלי תגדל ושאזכה לתענוג בעתיד אך זה לא קרה.

אכזבה נובעת מהסתכלות בעתיד אחורה - השאיפה שלי לא התממשה.

ריקנות :

תובנה שיצא לי לחדד בזכות התגובות מהי ריקנות - אני עומד בהוה ומסתכל קדימה אך לא מאמין שהכוס שלי תתמלא, אני גם לא מאמין שהיא תרד, היא לא תשתנה. היא פשוט תיהיה שם אותו הדבר כמו קו המוות המוניטור בבית חולים, אין למה לצפות ואין ממה להתאכזב.

פחד/חרדה :

פחד היא הרגשה מאוד מעניינת וזאת בגלל שלראשונה בתכונות היום, אני תופס את עצמי בהווה כבעל כוס מלאה! התענוג נמצא אצלי כבר עכשיו אך אני מפחד שבעתיד אאבד אותו. לדוגמא - יש לי כרגע חיים אך אם אעלה על רכבת הרים אני מפחד שאאבד אותם.

עד כאן נכון לפוסט זה, אני חוזר ומבקש - אלו הם כלים למודעות רגשית, כשאתם מפחדים או מאוכזבים תנסו לבחון את המודל - למה אני מאוכזב? איזה ציפייה שהייתה לי לא התממשה? מה אני תופס שיש לי כרגע שאני מפחד לאבד? האם אני מאמין שבעתיד יהיה יותר טוב?

ולא לשכוח - עלינו לחזק את האמונה שלנו בדברים שאנחנו עושים כדי שתענוג קטן לא ינצח לנו את התענוג הגדול (וזה הכי קל להתפתות לתענוג מיידי וקטן ולוותר על תענוג גדול עתידי).

לקטעים נוספים בנושא :

אשמח לתגובות מאירות עיינים,

מאמין בטוב שבנו,

קואץ'.