הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה לתפקד, לא יכולה לעשות כלום מבלי להרגיש ריקנות. 

והבנתי שאני לא רוצה לחיות יותר, לא רוצה לנשום אפילו נשימה אחת נוספת. 

המצב מדרדר, ומדי פעם אני חושבת על התקופה שבה לא אכלתי כלום וכמה זה הרגיש לי טוב להיות כל כך קרובה למוות. 

זה כזה נורא שלפעמים אני מתחרטת שלא המשכתי עם זה, עד הסוף? 

אין כל כך את מי לשתף, לפחות מרגישה ככה. מרגישה שהבעיות שלי זה די זיוני מוח והאדם היחידי שהרגשתי שיכול לעזור התרחק ממני כי הרסתי את זה. הרסתי הכל.

אני באמת צריכה עזרה, שמישהו יציל אותי מעצמי. 

רוב הזמן בא לי לדפוק את הראש במראה כשאני רואה את ההשתקפות שלי 

(הפוסט הכי בכייני שלי עד עכשיו אני חושבת)