לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Is it that simple?


להיות מאושר? האם זה כזה פשוט? המון חברים, ועדיין מרגיש לבד.. רוצה למצוא את האחת, רוצה להצליח, שיבינו אותי, שיחלקו איתי, רוצה לחיות.. יכול להיות שהכל באמת קר קודר ואנוכי? אולי אני אף פעם לא אהיה מאושר? אולי אני סתם מדאיג את עצמי..טוב נו לפחות נהנה מהדרך :)

Avatarכינוי:  WhyMan

בן: 28

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

השקרים שאנו מספרים לעצמנו באהבה..


 

 

 

מי מאיתנו לא מדמיין את החיים עם הגבר או האישה המושלמת.

 

לכל אחד יש אידאל וסטאנדרטים משלו, היא תהיה בלונדינית רזה בגובה 1.70 בעלת רגליים ארוכות וחזה שופע, אינטילגנטית ומתוקה בעלת חיוך כובש, שתדע לבשל, תהיה נאמנה ובעלת ערכים, מנומסת, ואוהבת. הכי חשוב אוהבת. עד שהוא פוגש את בת הזוג שלו. אז הכל מתגמש. זה שהאף שלה טיפה עקום? זה לא יפריע לי לאהוב מישהי.. זה שהיא קצת טיפשה? זה דווקא חמוד בעייני. הרי אפילו האישיות שלנו בנויה על שקרים ואשליות שאנחנו מספרים לעצמנו, אז למה שלא נעשה ככה עם בנות הזוג שלנו?

 

אנחנו מבלים איתה תקופה בלתי נשכחת, כל סופ''ש במקום אחר, מבשלים זה לזה, קונים מתנות אחד לשני, ועושים סקס בצורה מטורפת.

או שבעצם.. כל סופ''ש היא באה אלי הבייתה, אכלנו עוגה שאמא הכינה, קנינו מתנות בגלל שזה היה חג אהבה (ויום השנה שלנו הוא עוד שבועיים, אז בואו נשלב ), עשינו סקס כי היינו חרמנים, ואחר כך נותרנו על המיטה ריקים מתוכן. שוכבים זה לצד זו ובוהים בטלוויזיה שבמקרה נתקעה על ארץ נהדרת. השעון מטקטק וכבר מגיע 12, אתה צריך ללוות אותה הבייתה כי אתה ג'נטלמן שכזה למרות שבתוך תוכך אתה עייף כל כך ומת שאמא שלה תסיע אותה חזרה..

 

אתה מלווה אותה הבייתה, אתם מעבירים את הדרך חזרה בשיחה על מנת לא להיתקע בשתיקה, שתיקה שגורמת לכם לחשוב, ולהיות בודדים.
בדרך חולפת מולכם בחורה חמודה ואתם מדמיינים איך שהייתם מתחילים איתה אם הייתם עכשיו רווקים.

 

אתם מגיעים אלייה, אתה נפרד ממנה בלילה טוב ובנשיקות, ומספר לה כמה נהנית איתה היום. היא עולה הבייתה, ואתה מתחיל את הדרך חזרה הבייתה, לבד. עד שאתה מגיע הבייתה הרגליים כבר כואבות ומלא מחשבות מתרוצצות שם בראש.. אתה מציג בפניך את כל הדברים שאתה לא אוהב במערכת היחסים, ועל הפגמים שאולי כן מפריעים לך, אבל אתה מסיים ב: "אבל אני אוהב אותה, כיף לי איתה".

 

אתה מדמיין לעצמך חיים אחרים. אבל אתה לא מבין למה, ומנסה להדחיק את המחשבות האלה מהר. "אני אוהב אותה ! אני בטוח בזה !" וכל מה שאתה עושה, זה לדחות את הקץ.. אתה יודע שזה יגיע.. אבל כרגע טוב אז למה להטריד את עצמי במחשבות מטופשות?

 

עד שיום אחד זה קורה, היא נפרדה ממך, לא הספקת אפילו לשים לב איך שחלפו להם 3 שנים, אתה בסערת רגשות, לא מבין איך פתאום כל חייך השתנו ומי שעד לא מזמן הייתה האדם הכי קרוב אלייך פתאום נעלמה לה. פתאום אתה מבין, שהדחייה הזאת של הקץ, רק גרמה לסוף להיות הרבה יותר כואב.

 

אתה רואה אותה מחייכת, צוחקת, לא שלך. ופתאום אתה מתגעגע.. אתה חושב על הזמן שהייתם מבלים יחד.. על הסקס שלכם.. על כמה שהיית אוהב אותה... ולמה אתה הכי מתגעגע? לשקרים שהיא הייתה גורמת לך לספר לעצמך..

נכתב על ידי WhyMan , 27/9/2014 08:56   בקטגוריות אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWhyMan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על WhyMan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)