לא ממש יודע למה פתחתי בלוג,

טוב כנראה שחסרה לי הדרך לפרוק את הכל,

לפרוק את כל הרגשות המעורבים האלה,

כעס, שנאה, דחייה, פחד, געגועים רייקנות, תקווה וחוסר אונים.

עברו שנים מאז שניסיתי לעזוב הכל מאז שאמרתי שאני מתחיל פרק חדש בחיים,

אבל אי אפשר לברוח מהעבר לפחות אני לא הצלחתי...