Take me to Neverland

מהרגע שהחלטתי לפתוח את הבלוג, הבטחתי לעצמי להשתנות.

להשתנות זה אומר לחייך יותר, להיות יותר בחברת אנשים. לא להקיא. לא להרעיב את עצמי. ברגעים מסויימים זה הדבר הכי קל לעשות, להבטיח לעצמי להשתנות. אבל כל כך הרבה פעמים אמרתי את זה שאני אפילו לא מאמינה לעצמי.

אבל כן, למרות שהרצון שלי הוא לרדת יותר במשקל, אני יודעת שאני לא יכולה. בשביל לא לפגוע באנשים שאני אוהבת ובשביל העתיד שלי.

מכריחה את עצמי לאכול כל יום מחדש, וזה קשה מארוחה לארוחה. הכי קל זה למשוך בכתפיים, לומר שהכל בסדר איתי ולהמשיך בדיאטה הרצחנית הזו (וזה לרוב מה שאני עושה), ובסוף אני זאת שאפגע מזה. הדרך הקלה הזו היא המסוכנת ביותר. מה שאני צריכה לבחור זה האכילה הנכונה, זה להסתכל על האוכל כהנאה של חיים ולא מספר הקלוריות. הלוואי שאצליח בזה. 

להיות מודעת לבעיה שלי זה כבר מתקרב לפיתרון. או זה לפחות מה שאמרו לי.

הראש מתפוצץ מכל זה. הלוואי שהייתי יכולה להנות מאוכל.