וככה העומס מתגבר ואני חוטפת כאב ראש נוראי מהכל. אין לי זמן אפילו לעצמי, ואני כל כך משתדלת לאכול כמו שצריך בשביל לא להתדרדר ובשביל להתרכז בלימודים ובכל זאת הרעבתי את עצמי היום. עד שהעולם הסתחרר והרגשתי בחילה והבטן קרקרה עד כאב. שתיתי תה, ועוד תה, ועוד גלונים של מים וזה קצת השביע אבל בכל מקרה החלטתי שאוכל. נשארה לי עוד טיפת היגיון בשכל שאומרת לי שאני כן צריכה לאכול, מסתבר. וגם עשיתי היום ספורט. פילאטיס, הליכות פה ושם. ועדיין אני נשארת באותו המקום, לעזאזל.
אני רוצה לרדת במשקל, אבל זה פשוט נעצר ככה שם באותו המשקל וזהו
אני כל כך שמחה וזה מדהים כי המצב רוח שלי פשוט מיטלטל כל כך.
הא, לא יודעת. אחד ממצבי הרוח המחבקים והנחמדים והאופטימים האלה. שהכל נראה נחמד, והראש כבר לא כל כך כואב, ולא הכל נורא. הבוקר היה זוועתי, וככה גם הלילה. בקושי ישנתי, המחשבות פשוט הרגו אותי. יכולתי לקחת כדור שינה כמו תמיד אבל החלטתי שלא, שאני צריכה להתמודד לבד. וזה מה שגרם לי לקום מעוצבנת ועייפה בבוקר, בלי כוח לעוד שבוע מתיש. באיזשהו מצב באמצע היום הסתובבתי עם חברות שלי וצחקתי, היה סופר נחמד.
הייתי היום אצל היועצת בבית הספר. אני לא ממש אוהבת ללכת אליה, אבל אין ברירה. אני חייבת להשתפר. שוב, היא הדגישה בפניי כמה הפרעת אכילה זה דבר מסוכן, ניסתה לעבוד איתי על הקטע של ההקאות... אני לא חושבת שזה עוזר אבל מילא, אני מנסה להשתפר.
עכשיו אני בצעד הנכון, כי אכלתי היום 900 קלוריות. זה כל כך הרבה, בימים הקודמים לא הייתי עולה על 150. אבל אני לא יכולה לתאר את הרגשת הסיפוק שאני מרגישה עכשיו שסיפרתי לאנשים שעוזרים לי את כמות הקלוריות. זה הרגיש כל כך נכון, סוף סוף אני הרגשתי שבמקום לשגע ולחפור להם שוב ושוב (הרגשה שתמיד חוזרת על עצמה. אני רוצה להתמודד לבד אבל אני פשוט לא מצליחה. פשוט כואב לי שבנוסף לבעיות היום-יום של הקרובים שלי, אני מעמיסה עליהם את הנושא הזה), אני באמת משמחת אותם.
אז זהו בעצם. החלטתי להסיח את דעתי כל הזמן, להיות עסוקה כל הזמן ולהיות אופטימית יותר. מי יודע, אולי כשהשמחה תעבור, אני אחזור שוב לכל הבלגן ולכל ההתדרדרות שלי.
אבל אני עומדת לנצל את העובדה שאני במצב רוח טוב, להשאיר אותו עוד קצת אצלי, ולעשות את הדברים שאני אוהבת. למרות החרא שאני מרגישה אחרי שאני אוכלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lonely Alice.
