אחרי ממש הרבה חודשים שלא כתבתי, החלטתי להיכנס ולומר שהכל אצלי בסדר. ולא בסדר כמו האנשים שאומרים את זה כשאצלם שום דבר לא בסדר. במהלך החודשים האלה אני מרגישה שהתבגרתי.
אני לא אותה ילדה שלא יכלה לשלוט בעצמה עד לפני כמה חודשים. קלטתי, ואני שמחה שזה היה לפחות בזמן, שאם הייתי ממשיכה מה שעשיתי, הייתי פשוט מתאשפזת.
אז הפסקתי עם ההקאות, והפסקתי עם הרעב, והפסקתי עם השקילות, והפסקתי עם המחשבות.
לא עשיתי את זה בבת אחת כמובן. זה לקח כל כך הרבה זמן והיו כל כך הרבה נפילות. אבל רציתי להשתפר, וזה מה שמשך אותי קדימה בלי להתייאש. יש סביבי כל כך הרבה אנשים שתמכו ותומכים בי, שעזרו לי בעניין הזה. ועד כמה שאומר להם תודה, אני לא חושבת שזה יספיק.
לפעמים יש לי עדיין את המחשבות הנוראיות שחוזרות אליי כמו עד לפני כמה חודשים, והדימוי העצמי יורד. אבל התחלתי לעסוק בספורט ועכשיו אני נראית הרבה יותר טוב אחרי שעליתי במשקל. אני אוהבת את זה, אנשים אמרו שחזר לי הניצוץ לעיניים.
אז כן, אני שוקלת קצת יותר, אני בכושר, ואני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא. אני משתדלת כמה שיותר להיות שמחה. (:
עזבתי את הבלוג כי יותר מדי אנשים שמכירים אותי יודעים איכשהו על הבלוג הזה, הוא כבר לא אנונימי. אבל אולי אחזור בשביל לפרסם קטעים שאני כותבת. (:
אליס 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lonely Alice.