מתחת לעור

לפני 56 דקות ועוד כמה שניות שלא הספקתי לספור (ועד שהפוסט יתפרסם יעברו עוד דקות ועוד שניות)

נגמרה לה 2014 והתחילה 2015.זה מצחיק כמה בני אדם מייחסים חשיבות לחלוקת הזמן ליחידות שהם

המציאו,ולמעבר בין יחידה ליחידה. ימי הולדת, ציון תאריכים במערכות יחסים ,שנה שעוברת ועוד.

לא שיש לי זכות לכתוב את זה.אני מקדיש לזה המון חשיבות, למרות שאני יודע שזה חסר משמעות,

זה תופס מקום גדול מאוד בחיים שלי. את הלילה האחרון של 2014 ביליתי עם ההורים שלי בסרט "יונה"

בסינימה סיטי על המשוררת יונה וולך. לא אכתוב עליו הרבה, רק אגיד שמאוד אהבתי, למרות שהוא מטריד 

ומוזר ומשוגע בכל מני דרכים, ואולי אפילו בזכות זה. בכל זאת, גם היא הייתה מטרידה ומוזרה ומשוגעת

 בכל מני דרכים,כך שבהכרח סרט שמדבר עליה יהיה כזה. המשחק של השחקנית ששיחקה אותה היה מעולה,

והיא הייתה דמות מורכבת מאוד, אבל שאר הדמויות היו שטחיות יחסית. מזהיר: המון סצנות סקס מוזרות

ביותר. מביך ביותר לראות עם ההורים.כתבתי על זה משהו כשחזרתי:

יונה

עם עצמה.

אתמול (או יותר נכון,שלשום) היה לי צו ראשון. הייתי לחוץ מזה חודשים. גם מהבדיקות הרפואיות, גם 

מהפסיכוטכני, והרבה מאוד מהראיון האישי. למה?כי אני לא רוצה להיות קרבי. אני גם מפחד להיות קרבי.

והייתי צריך להגיד את הדברים הנכונים,כך שגם יבינו שאני לא רוצה אבל גם לא יורידו לי על זה קב"א.

בסוף הכל הלך מצויין. הבירוקרטיה כמובן מטומטמת, ושלחו אותי שוב ושוב לאותו מקום, וחיכיתי בתורים לפעמים שעתיים וחצי

,אבל בסופו של דבר היה בסדר. הרבה פחות גרוע ממה שדמיינתי.

שיר שכתבתי ממש מזמן בנושא:

צפרדע חייל

היה היה פעם צפרדע חייל ירוק ואמיץ

הצפרדע היה רק בן שש ושתה רק מיץ

ובכל זאת היה חייל וירוק ואמיץ.

אותו הצפרדע הוא ככה נולד

עם מדים במקום עור

ועם מבט חד

הוא היה באמת גיבור

משום דבר לא פחד

לא מהחושך

לא מפריצה

לא ממה שנושך

לא ממפלצת מתחת למיטה

מכלום לא פחד.

הוא תמיד חלם

להיות כבר חייל אמיתי

הוא תמיד חלם

להגיד:"ברעים יריתי

חתלתולים הצלתי"

ככה הוא חשב שזה עבד

וזה נשמע מאוד נחמד.

אותו הצפרדע הוא ככה נולד

עם מדים במקום עור

ועם מבט חד

הוא היה באמת גיבור

משום דבר לא פחד.

זמן עבר כי ככה זמן אוהב

ולא קם לו שום אויב

הוא היה עדיין צפרדע חייל ירוק ואמיץ

עכשיו כבר בן שמונה ושותה עדיין מיץ

.ובכל זאת היה חייל ירוק ואמיץ

אבל גבוה לגילו

וחזק לגילו

נראה כבן שמונה עשרה.

יום אחד כשהלך ברחוב

כמו תמיד עם מצב רוח טוב

פתאום ראה פלוגה של חיילים

כמוהו עם אותם מדים

רק שהוא איתם נולד

והם אותם לובשים.

בראשם עמד המפקד

שממנו כל חייל מפחד.

פתאום בא אליו אותו המפקד,

תפס אותו במה שחשב שהוא הדש

כמו לכל חייל חדש

בידיים שם לו אקדח

וגם עליו הרבה צרח

אך הצפרדע לא הקשיב ובעיקר שמח

כי סוף סוף הוא יכול להיות חייל אמיתי

להגיד:”ברעים יריתי

חתולתולים הצלתי"

ככה הוא חשב שזה עבד

וזה היה ממש נחמד

עם הזמן הפך כבר חייל ותיק

ושום דבר כבר לא היה מצחיק

למוד קרבות

וגופו הצעיר מלא צלקות.

אותו הצפרדע הוא ככה נולד

עם מדים במקום עור

ועם מבט חד

הוא היה באמת גיבור

משום דבר לא פחד.

אותו הצפרדע חייל

מהצבא כבר נגעל

מירוק הפך לאדום

ואפילו הוא לא יכל להיות אמיץ

מפני מפלצת האטום.

במקום לירות ברעים

הוא ירה בכולם

גם באויבים

וגם באלה שסתם

לאף אחד פה לא היה אכפת מחתלתולים

ובוודאי שלא מאנשים.

כשנגמר השירות

הוא החזיר את האקדח

אבל לא יכל להחזיר את המדים

ולפני ששמו לב,ברח.

הפתרון כמו תמיד היה מים חמים

כמו שנהגו לומר לו ההורים

הוא נכנס למקלחת והדליק את הדוש

רק עכשיו הבין כמה היה תשוש

הוא מרגיש כאילו מוסרת ממנו מועקה

והוא אהב את התחושה.

כשסיים יצא והסתכל במראה

ונתקל בהפתעה:

מולו עמד צפרדע ירוק

בלי החייל ובלי המדים

רק גוף עירום ופנים

הוא חייך וצחק

והבין שהוא כבר לא ילד.

נעלמו החלומות על גבורה

החלומות על מלחמה

נעלמו החלומות להיות חייל,

עכשיו רק חלם

להיות בן אדם.

 ציור שציירתי חודש לפני הצו הראשון,בשם צב ראשון:

ב-28 אני ומאיה היינו חצי שנה ביחד.הכנתי לה ספרון שירים,עם כל השירים שכתבתי עליה (כמעט) יצא

35 עמודים, ויש בערך שני שירים בעמוד...זה מטורף. היא הביאה לי לוח שנה של חבורת הטושים,

שזה אדיר כי אני מת עליהם והיא יודעת את זה.

הספר לא מתקדם לשום מקום כרגע.אני בפאוזה איתו,מתעסק בדברים אחרים.אני לא לוחץ על זה,כשזה

יבוא זה יבוא.וזהו נראה לי.

שנה חדשה טובה לכולם (: