שתי בנות דפוקות בשכל שמספרות לכם על החיים שלהן (הלא פחות דפוקים בשכל)

*ההגדה שלי לשנה הייתה מיום הולדת 17 ל18*

להגיד שהשנה הזו הייתה בשבילי זה משהו שיש לו קו מאוד דק בהבנה 

בגלל שהכוונה היא לא שעשיתי דברים שהם בשבילי כי כך אני יכולה להגיד שגם להתאמץ כדי להתחבב על אנשים זה בשבילי באיזשהוא אופן 

אבל זה לא מה שהיה השנה.

השנה הזו הייתה בשבילי, היא הייתה שלי

היא הייתה שנה של הגשמה ומציאה עצמית וגם אם כל מי שהסתובב בבלוג הזה ראה רק דברים רעים? אז מה?

היא הייתה בשבילי! ברגעים השמחים היה לי קל יותר להנות ברגע מאשר לתפוס את המחשב

וזה בסדר כי זה שלי.

הבנתי דברים על עצמי וקיבלתי אותם ולא! אני לכל מי שכן הסתובב פה בפעם הראשונה בחיים אני לא מדברת על נטיות מיניות, אפילו שזה מה שהתחיל את התהליך של השנה הזו. למדתי על עצמי שאני יכולה להיות ולהרגיש בוגרת וממש ילדותית ומוזרה באותו הזמן ושזה אפילו כיף לי להרגיש ככה. 

למדתי שאני לעולם לא אהיה האדם שמקבל את פסגת תשומת הלב באירועים חברתיים וזה בסדר כי את הדרך שלי אני יכולה לבנות דרך מחוות קטנות לאנשים שמצאתי שהם שווים את זה, מחוות שכולנו יודעים שהן החיים עצמם ובזמן שמישהו אחר מקבל 15 דקות של תהילה אני יכולה פשוט להנות מעצמי בדרכים אחרות. וזה בסדר, להיות קצת ביישן ושקט זה בסדר. 

למדתי שלפעמים צריך לדעת להודות שקשה לך, ושאתה לא רוצה לעבור את זה לבד. עברתי תהליך של קבלה עצמית והעברה הלאה שהלך מצויין אפילו אם לא הגעתי למטרה הסופית just yet. הבנתי שהדבר שעומד ביני לבין הגשמת השאיפות שלי היא פשוט חוסר בהגדרה מדוייקת יותר שלהן וזה דבר שעוד עתיד לבוא. הבנתי שאין גבול למה שאני יכולה להיות ולעשות ושהכל זה עניין של רצון והשקעה, אם אני רוצה מספיק אני תמיד אגיע לשם. 

למדתי שאנשים יכולים לאהוב אותי איך שאני ושגם בדרכי השקטה והביישנית אני יכולה להשפיע על חיים של אנשים אחרים ואפילו לפתוח להם דלתות למקומות חדשים שזה דבר שהרגשתי שאני לא יכולה לעשות. נו אומרים שמים שקטים חודרים עמוק.

ויש עוד הרבה להגיד, המון קרה, הרבה אנשים יצאו מהחיים שלי והרבה נכנסו, והכל הרגיש נכון וטוב 

התקשיתי, נהניתי, למדתי 

והכי חשוב, השנה הזו הייתה בשבילי, היא הייתה שלי.