אז אני מאמצת את הפורמט הזה. במקום לבלבל לאחותי שלא מדברת אתי, אני מבלבלת פה, בכל פעם במקום להתקשר, במקום למצוא חברה או חבר, אפשר פה. מה רע? את התגובות אפשר גם לסנן לפי מה שמתחשק לי לשמוע ומה שלא, ולהתייחס בהתאם.

בעיקרון, כמו בדרך כלל, אני בכלל לא מקשיבה לתגובות, לא כי אני לא אוהבת תגובות, פשוט כי אני מאותגרת טכנולוגית, ועד שאני כבר מצליחה להיכנס לבלוג, אני מתחרבשת עם הניסיונות לענות, וברוב המקרים מתייאשת. וכבר כשעניתי, גם אז מסתבר שזה לא לגמרי נכון .מאותגרת טכנולוגית. 

אתמול גיליתי שבתי שקרה לי. בתי שיקרה לי עד מאוד, גם שקרה לי. (מן משחק מילים מפגר, רק אנשי לשון עברית אולי יעלו עליו, ויגידו שאני אדיוטית, וזה נכון. אני אדיוטית גמורה). כבר יותר משנה שאני לא מצליחה לראות אותה בפייסבוק. שאלתי אם היא חסמה אותי, ובתקווה שמערכת האמון ההדדי ביננו מבוססת על ... אמון הדדי.... חשבתי שהיא תגיד לי. היא אמרה לא, מה פתאום, לא חסמתי, יש לי בעיה בפייסבוק. אבל עליתי עליה. כשברכה את בני ליומולדת בפייס, רק אני לא יכולתי לראות את הברכה על הקיר שלו. אז מה, תפסתי אותה על חם. 

כל כך נפגעתי, הרגשתי כאילו הכניסה סכין בגב האמא, (שוב משחק מילים מפגר), וסובבה. אבל היא הודתה, והתנצלה, ומה אני אפרד גם ממנה? לא מספיק שנפרדתי סופית מאחותי? בכל זאת היא הבת שלי, ואם אני לא אחנך אותה, מי יעשה זאת? מערכת החינוך? חחחח. מערכת החינוחחחחח

אני בולעת את העלבון, ומעדיפה לעבור הלאה. אני מרגישה מטומטמת שהעדפתי להאמין לה במשך כמעט שנתיים של חסימה. אני מדמיינת את השיחות שיש לה עם החברות, אמא שלי המטומטמת הזו, מאמינה לי. אבל אני גם יודעת, שאם אני האמא המטומטמת שלה, אז מה זה אומר עליה, ומקווה שהיא לא חושבת כך. הסברתי לה שאני מעדיפה להאמין לה על פני לחשוב שהיא משקרת לי, והסברתי לה שבמעשה שלה היא פגעה באמון שלי בה, ושכעת ההנחה הראשונית שהיא דוברת אמת, אינה קיימת עוד. אבל למי זה עוזר. 

היא ילדה מדהימה. מגיל 12 היא מתנדבת וחונכת ילדים אוטיסטים, בחופשים, במהלך השנה, שנה שעברה היתה החונכת הצעירה ביותר שהתקבלה לכנפיים של קרמבו, ובגיל 13 החלה לחנוך נערה בת 18 עם פיגור ואוטיזם. באמת ילדה ערכית שאפשר להתגאות בה. אבל היא תלמידה זוועתית, ואינה מוכנה לנסות אפילו ללמוד. למרות שהיתה מאותרת לתכנית מחוננים במתמטיקה ביסודי, כעת בקושי מחזיקה בהקבצה הנמוכה ביותר במתמטיקה. היא מוסיקאית, אבל לא מתמידה, היא בוגרת אבל לא מתמידה, ומזלזלת. בקיצור מפלצת מתבגרת. 

אז אני סולחת לה. כאילו שיש לי ברירה אחרת. ומקווה שזה לא יחזור על עצמו. אני מתלבטת אם לפתוח חשבון פייסבוק פיקטיבי ולהציע לה חברות, או להניח לזה. מקווה לטוב. שבת שלום