אנחנו נשב לארוחה יפה

שוב התעוררתי מוקדם יחסית לשנים קודמות. מעצבן אותי לקום ב07:00 בבוקר, גג 09:00.

אני גם ככה לא עושה כלום, עדיף להתנתק מנטלית לעוד כמה שעות ואז להתעורר, אם כבר.

אני לא אוהבת לחלום, מעדיפה בלי חלומות בדרך.

תמיד חולמת על איזשהו חלום שמטריד אותי מינית וכשאני חוזרת למציאות, אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם כל הסיטואציה.

זה לא מערער את מה שאני כבר יודעת, אלא רק גורם לי להרגיש ממש מטונפת.

ק' לא עונה לי. לא שקבענו לדבר ולא שהיא חייבת לי משהו, פשוט ממש קיוויתי שנשוחח ושהיא לא 

תעלה את השם "ארתור" לאוויר.

היא נורא מוזרה. מצד אחד היא יכולה בקלות להתוודות בפניי שהיא מתגעגעת, ושבלילה לפני השינה היא מדמיינת

שאני מחבקת אותה מאחור ומנשקת בעורף, ומצד שני "ארתור" יגיח במדים והפרצוף הבוגדני שלו, יתפוס את מקומי

ויחבק אותה למרות שהוא בכלל לא יודע איך.

שלשום שלחתי כמה הודעות לש'.

ידעתי שהיא לא תגיב אבל לפחות ידעתי שהיא תקרא. זה גם משהו.

אל תחשבי שלא, אני משחזרת זכרונות מתוקים איתך.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנישקת אותי, החיבוקים כל לילה, את יום העצמאות, הבישולים ביחד,

ואפילו את היום שהלכתי ממך בדרמטיות מתחנת האוטובוס רק כי ממש עצבנת אותי ולא התייחסת אליי באופן

שאת מתייחסת אליי בדרך כלל.

אני גם זוכרת איך זה התחיל. 

בראבו ש'. את השניה שמצליחה לעורר בי משהו מבחינה רומנטית ואנושית -

בהנחה שאנושי זה בהכרח אכזרי.

מזג האוויר מיום כיפור השתנה לטובה.

לא חם, לא קר. רוח קרירה, נעימה ושמש שמלטפת את מי שלא ילטפו לעולם.

אני ברגע זה מורידה משחק חדש למחשב, משעמם לי נורא בימים האחרונים -

זה מתבטא בכך שאני מציקה לאנשים זרים, מבקשת חיבוק מנשים בעלות הפרעות

ומתגעגעת אלייך.