הבוקר שלי מתחיל בלפתוח עיניים ולשאול למה דווקא עכשיו באמצע חלום שאני בכלל לא זוכרת.
נרדמתי עד הצהריים, לא היה לי כוח לעטוף את הכרית ולהעמיד פנים שיש לי חיבוק.
כשהתעוררתי, מיד לקחתי את הכדורים והודעתי לאבא שאני רעבה.
היום הזה הלך די טוב, אכלתי המון שטויות כמו בכל יום ומזג האוויר שינה לי את
מצב הרוח ב180 מעלות.
היום אפור ומלנכולי, גשום, ורוחות קרירות רק לקראת הערב.
הלכתי לדואר עם אחי הקטן והיפהפה בכדי להטעין את הויזה, וכשחזרנו הביתה רכשנו שני משחקים,
אחד לו, אחד לי. הוא נורא התרגש. התינוק הזה ישב שלוש שעות מול המסך וסיפר לי בהתרגשות כמה שהמשחק הזה מפחיד
ושאני מוכרחה לשחק, או לפחות לצפות בו משחק.
התקשרתי לאמא. הבטחתי. קבענו שמחר נפגשות לסרט בערב, רק אני והיא.
זה די מוזר בהתחשב בעובדה שלא היינו בקשר שלושה חודשים שלמים, ושהקשר שלנו גם ככה
די משעמם.
אני מוכרחה להודות, אני מתרגשת ולחוצה לצאת מהבית בערב עם סווצ'ר מוכתם
ולצפות בסרט כשגשום בחוץ, עם אמא שנורא התגעגעה אליי, מלטפת לי את השיער וצוחקת כי הוא
מגולח לחלוטין וכי היא לא מבינה לאן הוא נעלם. לאן אני נעלמתי.
אני חושבת שכבר הסברתי, אני מאוד אוהבת אותה. לפעמים א.נשים צריכות הפסקה מסביבה שלא תמיד עושה להן בהכרח טוב.
בתכלס, תכננתי לא לדבר איתה לעולמי עולמים. אבל אתן יודעות, אני די מתגעגעת לשגעונות שלה ולזה שהיא מעוותת כל דבר טוב.
אולי היינו צריכות לעשות את זה הרבה לפני, פשוט להעביר את כל העול לאבא ולתת לך את החופש שאת צריכה.
למרות שאת אומרת שאת חנוקה יותר מאשר חופשייה כשאנחנו כל כך רחוקים ממך מנטלית ופיזית.
אני לא יודעת מי הכי אהוב עלייך, זו בטח לא אני.
שכחתי שחורף בדרך כלל גורם לי להבין שאני הכי לבד שיש ושאני זקוקה לחיבוק שלך, מי שלא תהיי.
פשוט לשכב איתי על המיטה המפוארת, ולצפות בילדי העץ מחוץ לחדר שלי בזמן שאני עוטפת אותך.
בכל אופן, אסכם ואגיד שהיום הזה היה יפהפה.
אתמול בישרתי לאחי הקטן בכנות שאני לא מרגישה שמחה ולא עצובה, שאני די בסדר.
הוא טוען שריקנות זה שלב גרוע יותר מעצב. - "אני לא יודע להיות שמח, גם לא להיות עצוב." (אביתר בנאי).
יומי מסתיים בכך שצפיתי שוב, בסרט "עיניים פקוחות" והתאהבתי שוב ושוב מחדש בדמותו של רן "דנקר" שנכנס חזק לדמות המדוכאת
ע"י הסביבה שלה, פנים נפולות ובדידות נצחית.
"תמנע."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Either/Or