אתמול הלכתי לפעולה אחרי חודש שלם של הברזות. המדריך שולח לי כל רביעי הודעה לצורך עדכון ואני תמיד מנפנפת אותו ולא מגיעה
אבל הפעם החלטתי ללכת גם כדי לצאת מהבית וגם כדי לראות את ש', להתמודד עם הבושה.
אמרתי לה שלא אגיע יותר כי מיציתי וכי זה מביך אחרי מה שקרה והיא ענתה שמוזר לה בלעדיי שם.
היא איחרה לפעולה, נכנסה באמצע והיה לי קשה לנשום. לה כנראה לא כי היא צחקה ודיברה עם כולם. זה היה ממש מקסים שלא אכפת לה מהנוכחות שלי.
לא יודעת.
מצטערת אם זה נשמע מעט אובססיבי, אבל היא הסתכלה עליי שלוש פעמים, רק אחת מהן נמשכה יותר מחמש שניות וזה היה מרגש וסקסי בטירוף.
אני זוכרת שהסתכלתי עליה כי לא יכלתי לשוטט יותר עם העיניים מבושה ואז קלטתי שהיא מסתכלת עליי אז הזזתי את המבט מהר ומיד באותה שניה החזרתי את המבט אליה ונתקענו אחת על השניה יותר מחמש שניות. זה היה קסום. העיניים שלה מעט התכווצו והיה לי מין רבע חיוך כזה, שליש אולי.
לא יודעת. אני אפילו לא זוכרת מי הסיטה את המבט ראשונה.
בכל אופן, אני לא מסוגלת לסבול אור יום. אני שמה לב שבחודש האחרון אני נרדמת כל יום בשעה חמש בבוקר אחרי זמן ממושך מול המחשב או ספר.
ולא שיש הרבה מה לעשות מול המחשב, אני על שלושה אתרים בלחץ. לפעמים מפלרטטות איתי וירטואלית אז אולי זה מה ששואב אותי.
היום התעוררתי בעשר בבוקר כי השכן מעליי החליט שהוא משפץ לבד את הבית. לבד! עזוב שדפקתי לך שלוש פעמים על הקיר וצעקתי עלייך להפסיק
כי אתה עושה לי בוקר שחור. כשהתעוררתי סופית ונכנסתי לשירותים התברר לי שהוא דפק לי חור בתקרה וכל הכיור והרצפה מלאים בחול רטוב ואבנים.
אז כל היום הוא דפק לי בדלת להתנצל ושהוא יגיע מחר לסדר ואמרתי לו שהכל תקין (אחרי שקיללתי אותו בלב וצרחתי לאבא בטלפון מעצבים).
כשניקיתי הכל ובאתי לצחצח שיניים, הוא המשיך לחפור בתקרה והפיל על הראש שלי חול ואבנים. ממש נפלא.
בכל אופן, מחר יום שישי. אני צריכה לצאת בעשר וחצי להפגנה "מפסיקות לשתוק", זו הפגנה שדורשת שיוויון מגדרי בבית הספר ובכלל.
נגד הטרדות מיניות ואונס.
בשבת אהיה בעצרת זיכרון לזכרה של ורד לב, בחורה שנאנסה ע"י אביה מגיל 3 והתאבדה שבוע שעבר.
אני מצטערת, אני אגיע להאזין לכאב שלך.
אם מחר בבוקר אסדר את הביטוח, אבא כנראה יעשה לי מלווה ואסיע אותי ואת י' לתל אביב להפגנה!
זה תלוי בחברת הביטוח ובזמן הפנוי של אבא. מקווה שזה יצא לפועל, אין לי כוח לאוטובוסים.
אתמול דיברתי עם אחי הקטן על יחסי מין מוגנים, מחלות מין ומה הוא חושב על התעשייה הפורנוגרפית. אולי זה יראה קצת מוזר, אבל הוא חשוב לי, וחשוב לי שידע על מין אמין ובטוח. ההורים שלי לא יעשו לו שיחות, הם לא מבינים כלום.
השיחה המינית הראשונה שלי עם אמא הייתה "כשאת רוצה לקיים יחסי מין עם גבר, תבואי אליי." כן, רק חבל שהבת שלך לסבית..
ועם אבא "אז את לא רוצה ילדים?" אל תתערב לי ברחם.
בכל אופן, הבהרתי לאחי שהכל בסדר ואני לא שופטת ושירגיש בנוח והוא פשוט נפלא. אני שמחה שהוא משתף פעולה.
הוא גם די פמיניסטי שזה מגניב. טוב, עם אחות חופרת כזו, איך אפשר שלא? למען האמת די נמאס לו מזה והוא מגלגל עיניים בכל פעם שאני מעלה את הנושא.
אחרי ששוחחתי עם אחי הלכתי לקניון להחליף את האוזניות המחרידות שמכרו לי - לא רוצים להחליף לי. המוכר אפילו שיקר לי שחוט אחד חסר בצבע חום למרות ששום חוט לא חסר ולא קרוע והחום נמצא מול העיניים שלו, שלנו. אבל לא היה לי כוח להתווכח יותר מידי והתחלתי להזיע מעצבים אז אמרתי לעצמי שלא אכפת לי ושהלוואי שבגלל הכסף שהוא גנב לי, הוא יצטרך להפסיד הרבה יותר במקום אחר. כי אולי, קארמה איפשהו?
בדקתי ספרים בחנות הספרים, קניתי בורקסים ושוקו כי הבטן לא הפסיקה להציק לי, וחטיף שוקולד לאחי.
קניתי סוף סוף את המתנה לחבר הכי טוב שלי, י' וכשחזרתי הביתה צירפתי את המתנה לברכה. מקווה שהוא יאהב!
אני גם אאפה לו בראוניז ואזרוק עליו קונפטי, וגם נשב בחוף עם בירות לכבודו.
אני ממש מחכה ל31 לדצמבר. אמנם החשבון בנק שלי מתרוקן מרגע לרגע כי אני הפרעת אישיות גבולית אבל
מותר לי לחגוג את השנה החדשה, לא שיש סיבה, אני שונאת את העובדה שאני חיה והורגת את הזמן שלי אבל אם אפשר לחגוג,
אז בכיף.
אסיים את הפוסט ברגשות הרומנטיים המוזרים שלי שאני ממש לא אוהבת -
אני ממש מקווה שש' תשלח לי הודעה/תתקשר אליי באמצע הלילה ותבקש שניפגש להתכרבל ויתפתח בנינו משהו
מוזר ולא מוגדר לפני הגיוס שלה.
מקווה שיהיה לי כוח מתישהו לחטט בחנויות דיסקים ולקנות את כל האלבומים של אליוט סמית'.
לא מרגישים שזה חג, ואני הכי אתאיסטית שיש אבל לכל אוכלי הסופגניות למיניהם ומדליקי החנוכיות, חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Either/Or