לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בת 28, נשואה + כלב. החיים לא היו רעים איתי. יש לי בעל אוהב, משפחה קטנה וחמה מספר חברים קרובים ועוד כמה נקודות חיוביות.. אבל, לא מצליחה להיות מאושרת. מודעת (יתר על המידה) לפגמים שלי ולא מצליחה להשתחרר. עובדת כל יום על עצמי כדי לתקן.. לפעמים מצליחה קצת

Avatarכינוי:  *חולמת*בהקיץ*

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2014

ללא פאסון


הקונפליקט הזה שבין לכתוב את מה שאתה מרגיש באותו הרגע, קטנוני, ילדותי ככל שיהיה לבין שמירה על איפוק, סגנון ואיזה "פאסון" בכתיבה בשל הידעה שמישהו איי שם קורא את הדברים...

 

אני מתחילה להבין שהבלוג הזה לא יכיל פוסטים אופטימיים במיוחד וישמש אותי בעיקר להוצאת קיטור.. אין לי באמת צורך או חשק לכתוב כשטוב לי.

 

אההההההההההההההההההההההה  עצובעצבניחיבוק עצוב

 

אני מוכרחה למצוא כבר עבודה. לא מסוגלת לשאת את נקיפות המצפון שאם רק הייתי מתכננת נכון כל זה לא היה מתרחש.

שרק אם לא היה בי את השיגעון של לטייל בעולם, לברוח מחיי היומיום למציאות אחרת, לא הייתי מוצאת את עצמי בלי הכנסה כל כך הרבה זמן. 

זה לא שאנחנו גוועים ברעב או בקשיים כלכליים כרגע, לפחות בנתיים.. אבל לחיות על הקשקש מי יודע כמה זמן ורק בגלל השיגעונות שלי.

מה חשבתי לעצמי שאני אצליח למצוא עבודה מהרגע להרגע? הרי גם אם יגייסו אותי זה יהיה רק לעוד כמה חודשים קדימה ומי יודע לכמה זמן.. אוףף 

 

אני מתחילה לצאת מדעתי.. מה עוד אני יכולה לעשות? אני מוכנה לעבוד בכל עבודה בנתיים, אבל במה? איך? איפה? אני חייבת להתחיל לעבוד כבר בחודש הקרוב וזה פשוט לא יקרה בחיים.. למה הכל חייב להיות מסובך כל כך? 

 

לא מצליחה לחשוב.. לא יודעת מה נכון- לא נכון יותר. 

נכתב על ידי *חולמת*בהקיץ* , 25/10/2014 23:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שינויים


החלטתי לעשות הסבה להוראה.

לאחר תואר במדעי החברה, 3 שנים בחברת השמה להייטק עם משכורת טובה החלטתי שאני לא יכולה יותר.

שאני חייבת לעשות הסבה. מה אני רוצה לעשות? מה יגרום לי לקום בבוקר עם חיוך? או לפחות לא לשנוא את מקום העבודה.

במה אני טובה בכלל? מה אני יודעת לעשות? איך אני יכולה לחזור להיות סטודנטית? איך אני יכולה להיות בטוחה שהפעם זה המקום עבורי?

 

בסיומם של לבטים רבים (למעלה משנה), החלטתי שאני אהיה מורה ביסודי. אולי ככה תהיה לי השפעה על משהו.. מישהו..  

מתמטיקה? למה לא? לא הייתה לי בעיה בבית ספר..

 

היום, שנה אחרי, לפני תחילת שנת לימודים שנייה ואחרונה (בתקווה) ובעיצומו של תהליך חיפוש עבודה כמורה אני מתפוצצת מפחד.

 

למה אני לא מוצאת עבודה?

איך הרשתי לעצמי לטוס ל 3 שבועות לחו"ל בספטמבר במקום להתחיל לעבוד עם תחילת שנת הלימודים?

כמה כסף אנחנו מבזבזים בגלל השגעונות שלי!

איזה מין מורה אני אהיה? מה אני כבר יודעת שאני יכולה להעביר לתלמידים שלי?

איך לא יעלו על זה שיש לי שגיאות כתיב?

מה אם יהיה לי רע שוב? מה אז?

ומה עם השחלות הפוליציסטיות שלי? סליחה. זה לפוסט אחר.. אה?

 

 

 

 

 

נכתב על ידי *חולמת*בהקיץ* , 21/10/2014 18:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נסיבות...


לא פעם ולא פעמיים חפרתי בנבכי אישיותי וחיי. אני נוטה לעשות זאת פעמים רבות מידיי. ותמיד מגיעה להחלטה שאין לי טעם להאשים אף אחד..
ברור לי שהגרעין לחרדה שלי נוצר בתקופת בית ספר. הייתי תלמידה טובה, אבל לא אהבתי לעזור להורים בבית. 
אולי שם התחלתי לחשוד שאני עצלנית (עד היום אני שונאת את כל עבודות הבית ולא מרבה לעשותם). איזה כייף להיות אנונימית :)
הרגשתי שכל עוד אני תלמידה טובה הכל אמור להסתדר בחיי. זה מה שילדים/ מתבגרים אמורים לעשות, ללמוד. 
אמא שלי, חמה ואוהבת ככל שתהיה תמיד חינכה אותי בחינוך סובייטי אשר בא לידיי ביטוי באמרות כמו: "אתה יכולה יותר" ו"למה רק 85?".
אני מודעת שזה יצר תחושה מגיל בית ספר שאני חייבת תמיד להיות התלמידה כי טובה.. בייחוד שהיה לי דיי קל. לפחות בהתחלה.
בהמשך כשכבר הפך להיות פחות קל מבעבר.. הייתי חייבת להמשיך ולעמוד בצפיות של ההורים, שלי בעצמי..
ואולי החרדה היתה מעין ביטוי חיצוני (כי זה היה מלווה בהיסטריה ועבר עם השנים תהליך של מיתון) שאמא שלי תראה שגם לי מאוד אכפת מהציונים שלי..

ברור לי שכל אלו הן רק הגדרות, הצורך לתת שם לתופעה. 
אך בכל אופן... אני עדיין לא הצלחתי להגיע למסקנה נחרצת.. מה קדם למה? העצלות או החרדה? או שזהו שילוב מנצח :)
בכל מקרה, מרגישה שקצת התעייפתי בהתעסקות של עצמי בחרדות שלי. לפחות בנסיבות. עד לפעם הבאה..קול

נכתב על ידי *חולמת*בהקיץ* , 21/10/2014 17:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*חולמת*בהקיץ* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *חולמת*בהקיץ* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)