תמיד יש איזה אירוע מיוחד,משהו שאנחנו מתכננים,מצפים ומייחלים לו שיקרה בעתיד, משהו טוב.
מעבירים את ימינו בציפייה לאירוע הזה,שורפים עוד יום..לאט לאט עובר לו עוד שבוע,חודש וכך הלאה.
כל החיים שלי ציפיתי.. שאגמור את המבחנים,שאגמור את התיכון,שאגמור לעבוד,שתיגמר תקופת השהייה שלי בבית.
אני חושבת שהתקופה הארוכה הזו בין סיום התיכון לתחילת השירות הצבאי שלי לימדה אותי משהו,כל יום שנשרף הוא ביזבוז זמן,ביזבוז של רגעים שאותם אני יכולה לבלות עם האנשים היקרים לי,להכיר מקומות חדשים,אנשים חדשים,לצאת ולהנות..לנצור כל רגע!
כי בעצם שחושבים על זה כל התקופות האלה שאנחנו מחכים בהן.. בין סיום החטיבה לסיום התיכון,ובין סיום התיכון לסיום הצבא או לסיום התואר, אלו הם החיים,והדבר העצוב הוא שכשאנחנו מבינים את זה בסופו של דבר,אנחנו מבינים שהזמן פשוט חולף מהר מידי ולאט לאט אנחנו מתבגרים ומזדקנים.
בקיצור המסר שאני מנסה להעביר פה הוא שצריך להפסיק לחשוב יותר מידי על העתיד ולנצל יותר רגעים חשובים בהווה.. אני לא אומרת שבכל יום צריך לצאת למקום אחר,אפילו סתם לשבת בבית עם כמה חברים,לאכול פיצה ,לדבר ולצחוק,זו גם סוג של חוויה,הסוד הוא שצריך לדעת לאזן ולשלב בין העבודה או הלימודים לבין רגעי הפנאי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Niki141