אף פעם לא הייתי במערכת יחסים,אף פעם לא הייתי לחוצה לגבי זה,תמיד אמרתי שכשזה יבוא..זה יבוא ואין צורך לרדוף אחרי זה.
כן היו לי הידלקויות אבל לרוב זה היה חד צדדי ולא ממש הבעתי את זה,אפשר לומר שגם לא הייתי בטוחה בעצמי,לא חשבתי שמישהו שאני באמת מחבבת ירצה אותי,לרוב בגלל איך שאני נראית.
עם הזמן,עבדתי על עצמי ועל כל הנושא של הדימוי העצמי ... שיפרתי ואני עדיין משפרת דברים שלא מוצאים חן בעיניי ולאט לאט התחלתי לאהוב את עצמי,יחד עם זה עלה הביטחון.
אבל עכשיו אני מבינה שזו לא הבעיה היחידה..יש לי בעיה בלסמוך על הצד השני.
גם אם מתחיל איתי מישהו שאני מחבבת,יהיה לי קשה לזרום איתו מתוך פחד שהוא פתאום יבין שאני לא שווה כל כך כמו שהוא חשב או שהמראה הראשוני הטעה אותו ואז הוא פשוט ייקח את הרגליים ויעזוב.
יש לי פחד כזה שאנשים לא יאהבו אותי,שפתאום אני אגיד איזה משהו לא במקום,או שהוא סתם פשוט ירצה להשתמש בי ואז לזרוק אותי.
אני בטוחה שזה קיים בעוד הרבה אנשים,אבל אני מרגישה שבי זה קצת יותר מוקצן.
נמאס לי.
נמאס לי שיש בי תמיד את הצורך לרצות אנשים ואת הפחד הזה שאני לא אהיה אהובה,זה פשוט גורם לי לשנוא את עצמי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Niki141