אני מתוסכלת. באמת שאני מתוסכלת מכל המצב הזה שנוצר ביממה האחרונה.

יש לי בן זוג ובאמת שאני הכי מאושרת איתו בעולם, אבל מה שקרה איתו לאחרונה פשוט מתסכל אותי ברמות. 

אנחנו שנינו בצבא, אז ביום רביעי הוא יצא לאפטר כדי להיפגש עם החבר הכי טוב שלו.

אבל במקום להיפגש איתו איזה 3 שעות כמו כולם, הפגישה הזאת גלשה לה עד השעות הקטנות של הלילה וככה זה קרה גם ביום חמישי למחרת.

אחרי שהם שניהם הלכו לסרט, הם המשיכו לשבת בחוץ ולדבר עד השעות הקטנות.

וההורים שלו לא ממש אוהבים את זה שהוא מסתובב עם החבר הזה שלו במשך איזה 8 שעות. ותכלס, אני מבינה אותם כי הוא בקושי מפנה את הזמן שלו בשביל להיות עם המשפחה שלו בגלל אותו חבר.

וקיצר, אתמול אחרי שהוא חזר הביתה ממני אבא שלו די כעס עליו על זה ואמר שלו שבשבוע הבא הוא אוסר עליו להפגש עם החבר שלו וגם איתי.

(הוא סוגר שבת בסופ"ש הזה) באמת שאני לא מבינה איך אני קשורה לזה כי אני לא מרחיקה אותו מהמשפחה שלו.

וגם כשאני אצלו אז אנחנו תמיד יושבים עם ההורים שלו ומדברים איתם לפעמים.

אני אפילו נוסעת איתם לטיולים בימי שבת כשהם מחליטים שהם רוצים לצאת לטייל.

יש לי השפעה טובה על הבן שלהם וזה קצת פוגע בי שהם לא ממש רואים את זה בגלל שהם עסוקים כל הזמן בלראות רק איזה השפעה רעה החבר הזה שלו עושה לו. 

אני לא מחזיקה אותו בכוח אצלי עד מאוחר, הוא יוצא ממני כשנוח לו וכשהוא רוצה או צריך. אני גם לא מבקשת ממנו שיבזבז עליי כסף כמו שהחבר הזה מבקש ממנו. 

ברצינות, היו מקרים שהחבר שלו ביקש ממנו עזרה לקנות איזשהו משחק מחשב או שיעזור לו לשלם על מחשב נייד שחבר שלו רצה לקנות ולא הבן זוג שלי.

הבן זוג שלי עוד נכנס בגללו למינוס בבנק. 

אני אוהבת אותו ואני בחיים אבל בחיים לא אעשה משהו לרעתו או משהו שעלול לפגוע בו.