בין שני עולמות

איזה כייף :) אני לא מאמינה כשמישהי אומרת לי שרזיתי או משהו בסגנון. אבל ביום הולדת שלי מישהי אמרה לי משהו בסגנון את לא נראית טוב את יודעת, רזית, והעיניים שלך נראות כבויות (כנראה בגלל הדיכאון, הייתי בדאוון ממש מטורף ביומולדת ממש רציתי למות).

בכל מקרה, באותו היום, עוד 3 בנות מהקבוצה אמרו לי שממש רזיתי, והצטלמתי לא מזמן. משהו שאני לא נוטה לעשות הרבה. ובאמת יצאתי ממש רזה בפנים בתמונה. אז שיניתי לי תמונת פרופיל בפייסבוק :)

רק צריך למצוא פתרון לימי רביעי, עם שישי שבת אני עוד יכולה להתמודד. אבל מה לעשות עם הסדנאת בישול של ימי רביעי? אני מתפתה לאכול סתם! וכשייש עוד מופרעות אכילה בקבוצה אז זה בכלל יוצר תחרותיות, ויש לנו אנורקסית לשעבר, ויש אחת שפשוט לא אוכלת ואני מרגישה שמנה לעומת שניהם.

היום יום הולדת ואני עצובה, מהבוקר הדמעות זולגות לי בלי הפסקה.

וזה כל מה שייש לי להגיד, בא לי להיקבר מתחת לפוך ולא לקום יותר.

מרגישה שהיה לי כל מה שרציתי ואיבדתי הכל, וכבר לא בא לי לנסות ולהילחם, התעייפתי. ואני רק רוצה לנוח, רק רוצה לנוח.

יהיה הכי פייר אם כמתנת יום הולדת אלך לישון ופשוט לא אקום יותר.

גם ככה לא בחרתי את המציאות אלייה נולדתי. בית מתעלל. כלואה בגוף שלא בחרתי (ופה אספר לכם לראשונה שאני טראנסג'נדרית). בעיית סמים. קושי לתקשר עם אנשים. הפרעות אכילה. פוסט טראומה. רקע של תקיפות מיניות. עבר בזנות. נכות. אובדן כושר עבודה. לא בדיוק החיים שאיחלתי לעצמי.

בא לי פשוט להגיד תודה אבל לא תודה, לא בא לי יותר דיי. הספיק לי. עצוב לי ורע לי ופשוט לא רוצה יותר.

 היינו 6 בנות, 3 נפלו, 2 עפו מהטיפול אחת בהשעייה ואז גם אני נפלתי. והייתי מעורבת בחתיכת קומבינה מטורפת ונחשפתי לדבר מזעזע. ולא יכולתי יותר לשמור בבטן ופיצצתי הכל למרות שידעתי שאני מעמידה את החיים שלי בסכנה. היה סחר במרכז יום. ואחד מהם גם תקף אותי מינית. אז הצלתי מישהי אחת שעכשיו בהשעייה במקום מחוץ לקבוצה והבנזונה הזה כבר לא יחזור אליינו למרכז אבל אני מפחדת פחד מוות ממנו.

והציעו לי מהמרכז יום להגיש תלונה ושישלחו איתי מתנדבת ממסל"ן ואני לא מוכנה כי כבר עברתי את הסרט הזה לפני שנה וחצי ובגלל זה נפלתי לסמים. לפני כן הייתי נקייה והיה לי בית וכלב ושותפות מדהימות ועבודה טובה ובנזוג אוהב ומאז הכל התפרק לי לחתיכות, בגלל השני חלאות האלו שישרפו אמן :(

אני פשוט רוצה להשאיר את זה מאחורי ולהמשיך הלאה, וזה למזלי גם לא היה כזה חמור כמו לפני שנה וחצי.

לא רוצה לדבר על זה. ולא רוצה לראות אותו יותר. אגב, זה אותו א' שחשבתי שאני יכולה להיות הידידה הכי טובה שלו.

הייתי בתחלואה כפולה השבוע פעם ראשונה, היו שם נחמדים. קיבלתי סופסוף אנטי דיכאוני, ואת האנטי פסיכוטי שלי בחזרה, והעלו לי את המינון של הטופיתרים ל 100 מ"ג במקום טופמקס 25 מ"ג. מה שאומר שאני כבר שבוע אוכלת 320 קלוריות ביום :) חתיכת הישג.

320 קלוריות ביום!

ואני בעיקר מתנהלת על חרדה ביום יום, מסתכלת לכל הכיוונים לראות שהבנזונה הזה לא עוקב אחרי, מפחדת שהוא ינסה לפגוע בי. כל הקומבינה התפוצצה בגלל שהוא תקף אותי כשהיינו מסטולים.

עכשיו אני שבועיים בעונש, יצאתי בזול.. לפחות מבחינת המרכז יום.

אין כמו יום שייש בו הכל מהכל :)

בבוקר קמתי והרגשתי ממש שמנה ומכוערת, זה ליווה אותי בערך חצי יום. כמדי בוקר הלכתי למרכז יום,

אז במקום לדבר עם המדריכה על התרופות יצא שהעניינים התלהטו (היא טענה שאני מצפה שיאכילו אותי עם כפית ישר לפה, למרות שאני בסך הכל מבקשת הכוונה בדברים שאני לא מבינה בהם).

רבנו בקבוצה, יצאתי נסערת החוצה. ישבתי בחצר מאחורה פגועה והדלקתי סיגריה... דקה אחרי זה החלטתי שאני לא נשארת (המדריכה צעקה עליי שאם אני יוצאת שלא אטרח לחזור), יצאתי מהמרכז בשיא טיפשותי למרות שידעתי שייש לזה השלכות קשות. כנראה שהאלוהים שאני לא מאמינה בו ממש אהב אותי כי נזכרתי ששכחתי לקחת את הנייד שלי מהמזכירות.

כשחזרתי ל' הרגיעה אותי וחיבקה אותי, שיכנעה אותי להישאר ולא לזרוק הכל לפח. יצא ששוב ישבתי בעונש יום שלם בחוץ. אבל לא נורא כי למרות שאסור לנו לדבר עם הגברים שם הכרתי מטופל ממש נחמד והחלפנו מספרי טלפון בשקט :)

י' מתחיל להבין שאני כנראה כבר לא אוהבת אותו, וזה נכון :( אבל הכחשתי כי לא הייתי מסוגלת להכאיב לו.

וככה כל היום אני מתכתבת לי עם א' ויצא שהוא ממש נחמד, ואנחנו יכולים להיות ידידים טובים.

אההה ולסיפור היומי, אז יש את ט' שלפני שבועיים הכרתי ושכבנו... והיום שלחתי לו הודעה כי הוא התקשר אליי לפני כמה ימים ושוב נעלם. מסתבר שהוא תפוס, והחברה שלו ענתה לי וזה היה ממש לא נעים כי בכלל לא ידעתי. הוא אמר לי שהוא גרוש.

אז התלכלכנו עליו קצת אני והיא, והיתה לי ולה שיחה דווקא ארוכה ומעניינת. וזהו...

ועשיתי נזם באף פעם ראשונה היום :) וביום שלישי תספורת וצבע :) משתדלת להוציא את עצמי מהדיכאון.

לסיכום, יום מלא חוויות מפתיעות ואני מרוצה.