אני והפיצול שלי

אני והוא יצאנו 5 שנים, עברנו את הבית ספר ביחד, את הצבא, היו לנו תוכנית להתחתן, ולקנות בית, הוא כבר גר אצלי.
אבל יום אחד קלטתי שעם כל זה שאני אוהבת אותו, אני לא אוהבת אותו בסקס, לא נמשכת עליו כמו פעם, מתרצת תרוצים. אנחנו פרודים כבר חודשיים או שלוש, הוא קיבל את הפרידה ממש קשה, בזמנו הוא הפסיק לעשן בשבילי, הכוונה גם לסיגריות וגם לסמים, ועכשיו הוא חזר... בהתחלה הוא היה יוצא הרבה, שולח הודעות בקבוצת הואצאפ כמה הוא מסטול וטוב לו, כמה הוא חיי, ואז יום אחד הוא פשוט התנתק מהכול, מהואצצפ, מהפייס, לא עונה להודעות(רק של כמה בנים שמנסים להיות חברים, תאמת? הם חרא אנשים).
בהתחלה הייתי שולחת לו הודעות איך הוא וכאלה אבל הוא כועס עליי ממש כי מבחינתו זה היה שוק שנפרדנו. הוא לא הרגיש את הריחוק, הוא לא ידע מאיפה זה בא לו.
כבר כמעט סגרנו כרטיסים לדרום אמריקה, הוא כבר ידע איך ומתי הוא מציע לי.
נירא לי ששכחתי לצין פרט קטן יש לו כסף, מלא כסף, מלא חסכונות, הוא חסך גם לתואר שלי, וכמו שציינתי בפוסט הקודם, אני צריכה לטחון השנה, אם לא היינו נפרדים אז היינו טסים ביחד.
אחרי הפרידה נפגשנו כמה פעמים, הוא מרוסק ושבור, דיברנו והוא אמר שחושב על להתאבד, חשכו עניי, זה שנפרדנו זה שוק לשתינו (לא חשבתי שיהיה לי את האומץ לקום וללכת מהמקום שהכי נוח לי), אבל להתאבד? הוא האדם הכי יקר לי, יותר מההורים יותר מכל החברים!
ואחרי שהוא התנתק נהיה לי התקפי געגוע רציניים פשוט בכיתי יומיים וכעסתי על עצמי שנפרדתי ממנו, שפגעתי בו, שתתי לו ללכת.
אז הוא... טס בינואר, לא ראיתי אותו חודש בערך, וגם לא דיברנו, הוא חסר לי אבל זה אגואיסטי לנסות לדבר איתו, הוא צריך את הזמן שלו לעצמו.

הקשר של החמש שנים האלה היה מדהים הוא אהב אותי יותר ממה שאני אהבתי אותו. אבל היו גם הרבה פאקים, הוא קמצן, אדיש, לא בולט מידי בחברה, אוהב לשתות, לא לצאת, סתם לשתות. ועם כל הריבים שהיו אני עדין אוהבת אותו ומתגעגעת לחיבוק שלו.


נירא לי ששכחתי לצין פרט חשוב. חשוב מאוד אפילו ביום שאני והוא נפרדנו, הכרתי בחור, גבוה, מדהים, וג׳לטלמן. בן 26, עם הזמן גיליתי שאני במבט מהצד אשפוט אותו ואגיד שהוא לוזר. אין לו דירה מסודרת, הוא עובד בשתי עבודות חרטא, לא עשה צבא, בלי רכב, גר עם ההורים על הספא, מכור לחדר כושר, ובחובות מטורפים. לוזר אין מה לומר. אבל אני גיליתי את הכול בהמשך...
התחלתי לצאת איתו, ריבאונד, כזה שעושה הכל בשבילי?, מונע ממני לחזור לאקס ברגע חולשה, וסתם מעביר לי את הזמן.
אז כן יש לי חבר חודשים שלוש , שבקטע של סקס? רק אם הוא יורד לי, כל השאר? על הפנים.
אני לא מפחדת לאבד אותו ולכן גם נכנסת לסיפור של הפוסט הקודם.

בקיצור, החיים פח, מאותו רגע שהחלטתי לקום וללכת.