לאחרונה נתקלתי בכמה דברים שפשוט הוציאו אותי מדעתי. נשים שמתאפרות באופן אפילו דיי קבוע ויומיומי דיברו על כך שנשים מתאפרות כדיי להרשים את המין השני ולמצוא לעצמן זיווג, ושזה נוצר בגלל כל מיני אקטים אנושיים קדומים או משהו כזה.

אז כן, כמה מזל שאנחנו במאה ה21, ושנשים מתאפרות כי...

לכל אחת יש הסיבות שלה.

בתור אחת שמתאפרת, אמנם לא באופן יומיומי- אני יכולה לקבוע, לחתום, לחרוט ולומר בקול: יש עוד הרבה סיבות להתאפר מעבר להרשמת המין השני או את המין אליו אתה משוייך. כן. איפור, בצורה כזאת או אחרת- הוא לא יותר מצבעי פנים. הפנים- סוג של קנבס אנושי. אין שום דבר פסול בלהתאפר בשביל להרשים את המין השני או אפילו את המין שלך, וזה בסדר להרגיש בעלי בטחון עצמי גבוה יותר עם איפור ולהרגיש יפים יותר (כל עוד אתה לא ממעיט מערכך ללא איפור, כי אף אחד לא נולד עם איליינר בעיניים.)

אבל, ואבל גדול,

אני מרגישה רע כשמכלילים ואומרים ''כן, את מתאפרת נטו כדיי להרשים אחרים ולהרגיש טוב עם עצמך''. זה לא נכון. אני יכולה להעיד על עצמי שאולי כן, אני נראת בעיני אחרים יותר טוב עם איפור, אבל עובדה שרוב הזמן אני הולכת בלעדיו כי אני מרגישה טוב ומושכת מספיק גם בלעדיו. אני שמה איפור כי מתחשק לי, וכי כיף לי, ולא בגלל מניעי ''אני רוצה זיווג!!'' (שאגב, יש לי זיווג מצויין, אני לא צריכה אחד נוסף). כיף לי להיות צבעונית יותר, וכיף לי להתאים אותו ללוק שלי, כדיי להשלים את המסר שאני מנסה להעביר דרכו, גם אם המסר הוא ''בא לי להראות הטופ של הטופ היום''.

האיפור ממזמן התקדם והתחיל להפוך למשהו אחר, ועבר מודרניזציה ויש לו היום הרבה יותר עוצמה מפעם חוץ מ''להראות יפה ולשתוק''.

באמצעות איפור ניתן להעביר מסר או להביע את עצמך ואת האישיות שלך- בדיוק כמו בגדים מסגנון מסויים (גות', לוליטה, כל אופנה אלטרנטיבית וגם כאלו שלא).

אני לא יודעת מה עוד להגיד, וקצת קשה לי להעביר מה שאני חושבת על הנושא בכללי. אבל הרגשתי צורך להגיד את זה איפשהו, וזהו.