My Life As A...

היי לכם

אני סתם באיזה מצב מטומטם.

רציתי לכתוב לחברות שלי, אבל לא ידעתי איך להסביר את עצמי.

רציתי לכתוב לחבר שלי, אבל ידעתי שכנראה הוא לא יידע מה לומר לי.

אין לי למי לשתף את החרא שאני מרגישה.

זה מעצבן.

אחותי הכינה פרפרים ותלתה אותם. היא הכינה אותם איתי.

הספיריט אנימל שלי, מאז ומתמיד, הייתה פרפר, ובסדרה מצויירת האהובה עליי יש פרק שיש בו שיר יפייפה עם מלא פרפרים לבנים.

וכשהכנתי אותם תכננתי על לתלות אותם על הקיר וזה ייראה כמו בשיר.

ו..היא עשתה את זה כבר. על החלק שלה בחדר.

רציתי לומר לה, אבל אז אבא שלי נכמס לחדר והתחיל לברבר על איך שאני הורסת את האוזניות(כי שכבתי קצת עליהן בטעות) וכבר לא היה לי כוח לדבר.

ארג אפילו לכתוב פה לא עוזר לי

פאק אני רק התחלתי את השנה הזאת וכבר אני מרגישה זבל דמאט.

מלודי