אני בין ההתגשמות העצומה לזרע המנביט עצמו לאדמה

אני בין הרצון להתכנס ולהיבלע ובין הרצון לפרוץ קדימה ולהתגלות

וכשאני שם בין לבין עדיין לא ניראית הידיעה הברורה,

הרגשתי כי אני זקוקה לאיזו שבירה שתניח אותי במקום ואז תדחוף אותי קדימה

מחכה לפעמונים שיעוררו אותי.. אבל עוד קצת זמן לעצמי למנוחה

לא רוצה לנטול מעצמי כל אחריות אך לא בטוחה אם זה הכיוון הנכון

כשהרצון בהיר וברור הדחיפה קדימה כמעט ולא ניתנת למעצור

וזה עדיין לא זה

יש עוד הרבה קצוות של משימות לסגור

ואני מכירה את זה שהעתיד נוצץ עוד מרחוק בהיכלי הדימיון

וזה משהו שאני יוצרת לעצמי מתוך אותו חזון מתבקש

סדר.. צריכה לעשות קצת סדר..