אחרי איך שהוא פגע בי אתמול ואני הבלגתי והבלגתי, ושוב ושוב.. זה הגיע לשיא בלילה, הוא התיש אותי

הוא כל כך איכזב אותי.. כל כך

והבנתי שאולי אני לא צריכה להבליג, אולי הוא צריך לראות איך הוא מתנהג איזה מראה שתעורר אותו..

אבל אין לי כוח לויכוחים ומלחמות איתו... זורק לי כאלה מילים.. 

בבוקר אני בוכה בגללו לפני השינה אני בוכה בגללו, והוא לא שם עליי..

זה גבל באכזריות... אני די בשוק שככה הוא יכול להתנהג, שזה פרצופו האמיתי..

אם היה לי אוטו הייתי נוסעת אתמול בלילה הרחק מכאן

אבל לא נשאר כרגע כלום חוץ מאדישות כלפיו.. מפני שאין באמת מה להסביר, זה היה חסר היגיון והוא בשלו..

כמה ימים בלעדיו יעשו לי טוב

ואולי גם לו.. שיבין איך הוא התנהג

זה הולך ומחמיר.. כבר אין לי כוח ולא עניין

בסוף היום כבר הייתי גמורה..

העברנו שני משפטים והיא אמרה לי שאני שונה,

מרגישה שכל תקופה היא מדווחת לי..

הפעם היא אמרה שאני מרוחקת..

וזה די נכון, כשחזרנו למבנה ההוא לכיתה ההיא של שנה א',

הרגשתי פחות נעים, אולי פחות שייכת

לא יודעת, משהו בי שנסגר,

איתו כבר הרגשתי אוטומט והיה לי לא כוח לבוא אליו אז

ובסוף באי אבל ההרגשה הזאת אולי גם רצתה להגיד לי משהו

הרי סמסטר א' היה כל כך נעים שנפתחתי שהתעניינתי..

ועם ההיא הרגיש לי משהו תקוע דיסטנס מסוים ואני רואה אותה והיא אותי

ובא לי שנדבר, 

למרות שאני מאוד מחוברת אליו.. צריכה גם לקחת זמן בכיף להכיר את הכיתה לא רק אותו

צריכה פשוט לבוא להתעניין, ככה פותחים לפעמים גם אין לי כוחות לפתוח, אבל אולי זה סתם,

צריכה להשקיע בעצמי לטפח את עצמי, רוחנית, פיזית, זה העניין לעשות לי כוחות ברגע אחד

בסמסטר א' במבנה הכיפי הרגשתי שונה,

אולי זה המקום שלי

זה העניין עם המקום

שומרת מרחק מאנשים לפעמים

בכל מקרה, ישבנו באוטו והרגשתי אוטומוטי מידי נסחף ברגשות

נחיתות או חרדות ופחדים של חוסר אמון,

ולא מבינה למה זה מוגזם כל הזמן ומלווה אותי

למה שזה ילווה אותי.. הקנאה, החוסר אמון של בגידה

למרות שבחיים לא קרתה לי.. קנאות אולי מרוץ כזה..

וזה קצת התפוצץ, לא רוצה שניהיה במוד כזה כל הזמן

לא רוצה להיכנס לתוך זה..

לא רוצה להיות בתוך זה, רוצה להבין, מה זה בא ללמד אותי,

המקום של לשחרר, לסמוך ולבטוח..

שמה? שלא יעשה לי דברים רעים, למה אני חושבת עליו שלילי לפעמים?

טוב גם לו יש פאשלות, אבל אולי אני חונקת במידה כזאת של שליטה,

ואולי זה לא מורגש בכזאת קיצוניות.. זה בתוכי מקום שדואג מקום שחרד..

נטישה אולי .. כל מיני פחדים..

אני לוקחת את התמצית שמתמקדת בדברים האלה מתוך האינטואציה מה שיצא בקלפים של התמציות

צריכה לשמור גם על זמן שלי עם עצמי...

על קודם כל האיזון שלי

כן צריך להשקיע יותר עכשיו בלימודים לקראת שנה ג'

וסטאז'

אבל רואה את זה כחלק מהחיים ועוד תוכניות רבות על פני השטח...

מחשבות חיוביות על עצמי על העולם על הדברים כמה שיותר

הפחדים צפים באופן אוטומטי

ואני מסתגרת, מתכווצת, במקום לפתוח את הגוף..

אני צריכה קצת יותר להשקיע בעצמי זה נכון אימונים, אבל קלילים פשוטים של טאי צ'י

לתת את הזמן הקסום ליישם את התיאוריה שלי

להוציא לאור את מה שבוער בי.

שיעשה את כל מה שהוא צריך לעשות,

את כל מה שהוא רוצה לעשות

כל עוד אני סומכת עליו שהוא לטובתי, מתוך רגשות חיוביים כלפי, 

מתוך אהבה חיי אליי, כמו שאני אליו

אני לא צריכה לדאוג, להיות בשליטה

אני משוחררת..

לבסוף ראיתי, שלא רציתי להפריע לו, בבצפר כשראיתי אותו מדבר עם איתו ועם ההיא בהפסקה..

בחרתי להתכנס בעצמי, ולא הרגשתי חלק מ..

ובסופו של דבר דברים משתנים... כל הרגשה ממישהו יכולה להפוך למשהו אחר.. ממנו/ה אליי וממני אליו/ה

הרגשתי שאני לא אהובה,  ביום השני של התמצית החדשה שם בלימודים, משהו התחיל לזוז,

ואז אני אומרת לילדה הקטנה שלי אבל אני אוהבת אותך אני מקבלת אותך כפי שאת בכל סיטואציה

וגם אם עשיתי משהו שנראה מטופש, או נראתי חסרת ביטחון, כולם יקבלו אותי, כמו שאני אקבל את עצמי.

מה שאני משדרת, ומה שאני כביכול מרגישה למישהו זה משהו שהוא קולט ומשדר אליי חזרה

אלו הם כיווני האנרגיה ולהפך

עד שכולם מראות

ועד שכולם אחדות אחת גדולה כמו הגוף שלנו כמו כל הדברים שבתוך כדור הארץ

כוכב שהוא ישות בתודעה שונה משלנו גדולה יותר ומצד שני היא אנחנו היא כמונו היא מתבטאת בנו 

כל בכל דבר כאן רק בדרך אחרת.

האחדות של העולם זה משהו שהיה לי קשה לקבל באמת כשאני ביניהם, הבנת הטבע ואני הייתה דבר אחד

ואחר שכן קיבלתי שתמיד קיבלתי והזדהיתי איתה

אבל האחדות עם האנשים הייתה משהו אחר

פגיעות מהאנשים ובכלל ראייה כזאת חשדנית שגדלתי עליה

נפרדות מסוימת ועוד מקומות רבים ועמוקים שקושרים לתחומים שונים בחיי ומשלימים את התמונה

כמו נושא התאומות והמקום שאני לא לגמרי יכולה להזדהות איתו כרגע באופן אישי אבל יודעת על קיומו..

כל אלה ואותה הרגשה של נפרדות על פני השטח שלא יקבלו אותי כמו שאני לא אקבל את עצמי ככה איתם.

זה חזק ההבנה הזאת, אהבת העצמי היא זאת שיוצרת את הביטחון- את האדמה.

ומתוך כך הרצון להיסגר או הרצון להיפתח ולהתעניין באנשים.