כמה פתטית הייתי לגבי הקשר איתו. לא רק פתטית - אובססיבית. לא בקטע creepy, אלא בקטע של התעסקות יתר וקושי להרפות. הבנאדם אשכרה נפנף אותי, ואני לא קלטתי את זה.
קראתי את חילופי הדברים האחרונים שהיו לנו באימייל לפני שנה. גאאד, לא מאמינה שעברה שנה.
לא מאמינה שתליתי בקשר איתו כ"כ הרבה.
לא ברור לי מה הלך שם.
אבל לא הייתי צריכה להיות כל כך שקועה בזה רגשית.
מן הסתם זה מילא חלל.
הוא מילא אצלי חלל.
למרות שהתרשמתי שאני חשובה לו.
הוא אמר וכתב דברים שגרמו לי להרגיש שעבורו הקשר איתי היה יוצא דופן ומיוחד.
מעניין כמה מתוך זה היה פרשנות שלי וכמה באמת היה אובייקטיבית אצלו.
שוב ושוב הוא הדגיש שהבחירה שלו לסיים את הקשר לא קשורה אלי, כלומר לא בגללי, שאני נפלאה וכו', שזה בגלל אישיוז שלו.
היה לי קשה לוותר על הקשר שנתפס בעיני כמיוחד ונדיר. מיטיב. נורא חסר לי.
הפסיכולוגית שלי דאז הפנתה את תשומת בי לדברים הבעייתיים אצלו, ההתנהלות שלו שהעידה על משהו מאוד אפל שעדיף להתרחק ממנו.
ועדיין, משהו בי תמיד מחפש אותו. או אולי את מה שחשבתי שהוא.
זה לא היה קשר אינטנסיבי, ונפגשנו רק 4 פעמים קצרות.
הייתה בעיקר התכתבות.
חשבתי, ידיד נפש, דמות אבהית מיטיבה.
לקראת הסוף סיפרתי לו שהייתה אצלי גם התאהבות. מה לעשות, היו רגשות חזקים. זה לא אומר שהיה צריך לעשות משהו לגביהם. וחוצמזה, הם אולי היו מבוססים על היכרות חלקית ביותר ומתעתעת.
לקראת הסוף הייתה אכזבה כשגיליתי שהיה בקשר עם איזו ילדונת, גם אותה הכיר דרך הבלוג שלה.
לא שיש חוק נגד זה. מותר לו, זכותו.
ולי בכלל יש בן זוג. אבל כאמור הקשר עם ההוא לא היה רומנטי, ממש לא.
לפעמים קשר עם אדם אחר ממש יכול לשנות אצלנו דברים - ברמה של תנועות טקטוניות - זה מה שהרגשתי שהקשר איתו עשה לי, השפיע עלי בעוצמה רבה ולטובה.
אבל צריכה למצוא את העוצמה וההשראה במקומות וממקורות אחרים.