טוב גימי קרטר כנראה חי בבועה. בלי קשר לדעות פוליטיות התפישה שלו את המצב תלושה לחלוטין.

מעבר לזה, עם קשר לדעות פוליטיות

בשורה התחתונה ,באיזשהי אחרית ימים כלשהי, נגיע לאיזשהו פיתרון.

אי אפשר להמשיך לריב לנצח. בסופו של דבר תתקבל החלטה כלשהי

השאלה היא איזו.

מדינה אחת לשני עמים - רעיון חמוד. לא תואם מציאות. 

ישראל תאבד את המהות שלה כמדינה לעם היהודי והפלסטינים (הכוונה היא לשלטון בלבד ולא לעם)

לא יגשימו את כל המהות שבמדינה איסלמיסטית-דיקטטורית. 

אם נסתכל אל רצון האוכלסיה כמובן שנראה הן הסכמה והן התנגדות בשני הצדדים.

שתי מדינות לשני עמים - לדעתי, תואם מציאות.

מבחינה מהותית כל אחד ישמור (או יגשים) על האידיאלים הפוליטיים והדתיים שלו. סוגשל חיה ותן לחיות

חוץ מזה שלא באמת יתקיים 'חיה ותן לחיות' מאחר שכל חלוקה שהיא לא יכולה להיות מוסכמת על שני 

הצדדים אלא רק באופן זמני, עד שהשטח יכבש. 

אבל (וזה אבל גדול) המאבק על השטחים לא יהיה צבא מול ארגון. זאת לא תהיה מלחמה על גב האזרחים.

פעם אחת. צבא מול צבא.

שלום גמור לא יהיה בפעם אחת, שטחים יכבשו ומלחמות יתנהלו -אבל השאלה היא איך.

האם נמשיך לשחק עם הזנב של עצמו או שנהיה טיפה יותר בוגרים, נעשה את הצעד הזה בשביל הצעדים הבאים.

לתכנן טיפה הלאה. לראות שני מהלכים קדימה. 

תן אחד עכשיו, תהיה הבוגר, תקבל תמיכה מלאה, אהדה. ותקח שניים אחר כך, ותהיה הבוגר, החזק, האחראי.

להחזיר עכשיו כדי לקחת אחר כך.

מט.