הפרידה הזאת כואבת לי כלכך. גיביתי הכל והכאב וההחמצה גואים וגואים..

קראתי ספר על איזו ילדה עם מלא בעיות חברתיות ומשפחתיות ובשלב מסויים בעלילה היא פתחה בלוג כדי לפרוק את כל המילים שהיא לא אמרה.

ספר מקסים, שמו 'שקופה' ומעבר למתואר אין בו התייחסות לבלוגים, אבל זה הספיק לי כדי להתאהב ברעיון. לפני כמה שנים, אם הייתם מחפשים את המילה 'בלוג' בגוגל, התוצאה הראשונה (אחרי ויקיפדיה) הייתה ישראבלוג.

נכנסתי לישרא בתחילת גיל ההתבגרות כדי לפרוק, קראתי הרבה, נחשפתי להרבה אנשים ששיתפו אותי בעולמם הפנימי והניחו לי לחקור אותו, נחשפתי לדעות שונות ובאין סוף נושאים, נחשפתי לאנשים מגוונים, עמוקים ומדהימים, פתחתי בלוג וסגרתי אותו אחרי תקופה. אחרי כמה חודשים פתחתי אחד חדש.

ובלי לשים לב עברו להן 7 שנים בישראבלוג.

פתחתי בלוג ביוני 14 ולאחר חצי שנה החלטתי להשאיר אותו לכתיבה יוצרת ופתחתי אחד נוסף לפריקה, זיכרונות וככלי עזר לעצמי בתהליכים שונים.

מאז סיימתי חטיבה והתחלתי תיכון

מאז קיבלתי צו ראשון באקסטזה, התגייסתי בהתלהבות ועד מתי

מאז סיימתי תיכון בהצטיינות יתרה ששווה לתחת

מאז גיבשתי דעות מוצקות וברורות, והטלתי בהן ספק. וחוזר חלילה.

מאז הכרתי בישרא כמה ידידים, סטוקר, וחבר נפש 

מאז נכנסתי למערכת יחסים קסומה (עם אותו חבר נפש)

מאז הטלתי ספק בכל דבר שבחרתי רק בשביל לוודא

מאז ראיתי יותר מידי סדרות

מאז בחרתי מסלולי אקדמאי ומוסדות לימוד מועדפים

מאז קרו כל כך הרבה דברים ורובם מתועדים פה במשפטים קצרים וברפרנסים שאלוהים מבין, אבל הם מתועדים. והאנשים החשובים איתי מחוץ למחשב. והרעיונות ותפישות העולם השונות והמרתקות שזכיתי להכיר מתקיימות אצלי בראש. וכל השאר בגיבוי.

אני מסרבת לכתוב מה ישרא היה בשבילי כי זה לא יהיה רק סיכום אלא הכרה ממש בעובדה שישרא נסגר שבוע הבא. אני מסרבת להאמין.

בלי קשר,

אני שמחה תמיד להערות והארות בכל הקשור לכתיבה יוצרת ב'סקיצות'.