[Somewhere over the rainbow\IZ]
כל שנה ביום הזיכרון הצפירה זוכה אצלי לרגע חסד מיוחד.
רגע שבו אני מודה לכל אותם החיילים שהגנו עלינו ולא ישובו עוד
רגע שבו אני מאחלת שכל החיילים שלנו ישובו בשלום ולא נצטרך להוסיף
עוד מספרים למספר החללים
אבל הרגע הכי הכי בשבילי הוא הרגע בו אני מתפללת חזק-חזק מכל הלב
שיום אחד יהיה כאן שלום. ושאני אזכה לראות את זה
תקראו לי שוטה, תקראו לי פנטזיונרית
אבל מאז ומתמיד אני חולמת על שלום.
אני לא מאמינה שאדם נולד עם 100% pure evil
בכל אחד יש טוב, השאלה לאן החיים הובילו אותנו
אני לא חושבת שבעזרת מלחמות אנחנו משיגים משהו חוץ מקורבנות
מוכנה להקריב גם מיליון פיסות אדמה רק כדי ששום חייל נוסף לא יהרג
כל אדם כזה הוא בעל נשמה, הוא בעל חברים ומשפחה שהיה יקר לליבם
אתם באמת חושבים שנשמה של אדם משתווה לאדמה?
מנהיגות חזקה מבחינתי זו לא מנהיגות שתפיל את האויב אלא מנהיגות
שתנסה לתקן, שתנסה לגשר על כל הפערים שנוצרו, שתאחד את העם ולא תפלג אותו
שתחרוט על דגלה סובלנות וקבלת האחר ללא קשר למין,דת וגזע.
יצר הנקמה לפעמים מעוור אנשים והופך אותם למכונת שנאה משומנת היטב
אבל חברים, החוכמה הגדולה בחיים היא לדעת לסלוח ולעבור הלאה, להרפות מדברים
החוכמה בחיים היא לקבל דעות של אחרים ולא להוציא עשן מהאוזניים
אלא לקבל בהבנה שכולנו באים ממקום שונה אבל כולנו בעלי מטרה אחת והיא
לחיות בעולם הזה בכבוד.
ובמעבר חד-היום יום העצמאות
אנחנו צריכים להיות גאים שאנחנו עומדים כאן
אחריי כל התלאות שהסבים והסבתות שלנו עברו כדי להגיע לכאן
תצאו היום ותחגגו את היום הולדת של המדינה שלנו, מגיע לה!
יום עצמאות שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
