כובסת המקקים הקטנה

בימים האחרונים אני צפה בשפריצי הקאות, שלא ברור מאיפה הגיעו.  במיטה, באוטו, בסלון. תוהה איך האוטו שלי יריח הבוקר אחרי ניקוי שיטחי במגבונים שעשיתי אתמול בערב  וההקאות האלה רק אחרי בקבוק, ולא תמיד כך שאין כאן וירוס, או רגישות לחלב, או הרעלה מכוונת. היום החלפתי את האריזה של האבקה כדי להיות בטוחה שהקודמת לא מקולקלת, וזה אחרי שלא עמדתי בהחלטה  הנחושה שהייתה לי אתמול לגמול אותו מהטיפה המרה. אפשר לסמן וי על עוד החלטה שלא עמדתי בה בקשר לילדים, אבל איך אפשר לעמוד בפני גור שמרנטי במיוחד שזועק באחבוך בארבע לפנות בוקר.  אתמול כתבתי כאן בקטע  שנמחק (כי לא אף אחד לא העלה על דעתו לעשות פה מנגנון שמירת טיוטה אוטומטי) על זה שההקאות האלה הן נקמה על כך שנטשתי אותו עם בייביסיטר שלשום בערב לכמה שעות כדי ללכת לסרט, אבל על מה הוא נקם אתמול עם ההשפרצה ברכב? על זה שחוג המוזיקה שחזרנו ממנו לא היה לטעמו?

אפשר לסמן וי גם על הפקת יום ההולדת לילדות, שהייתה קשה מאי פעם. בשנים הקודמות שכרנו מקום הכל כלול, אבל השנה לא מצאתי משהו אטרקטיבי וחשבתי שיסתכלו עלי עקום אם אקח את הבנות למכון ספא בגיל הזה. למרות שאף פעם לא מוקדם מדי להתחיל בטיפוח   אז אחרי שכל המקומות הרלוונטים באזור מכירים אותנו, ואחרי סבבי חיפושים שהזכירו לי את המצוד אחרי אולם חתונות, אני חושבת שאתמול הגענו למנוחה ולנחלה לשנה הקרובה.

  אני תוהה באיזה גיל הבנות יתחילו להפיק ימי הולדת לעצמן, ואנחנו רק נחתום על הצ'ק ונתלונן על זה שלא משתפים אותנו בכלום, כמו פולנים בחשיכה.

מבחינה קולונרית לא היו התפתחויות מיוחדות. ארוחת הערב שלי אתמול הייתה אצבעות שוקולד מלאות בסוכריות קופצות, וארוחת הארבע שלי הייתה (השם ישמור) בורקסים לפני יומיים המלאתי גאווה בזה שאשכרה הצלחתי להביא אבוקדו למצב בשל וזה, דפנטלי, הטופ הקולינרי שלי לשבוע הזה.