בשבוע שעבר הכנתי (שוב) מאפינס מזעזעים מקישואים, לפי המתכון הזה. הם יצאו שלמים ואכילים, אבל לא הייתי מעזה להציגם לציבור. הקטני שלי אכל מהם והיה די מזעזע, וזה מתחבר לזה שהמשפט רב המילים הברור והראשון שלו היה "זה לא טעים לי". מצחיק שבשלב הבישול אני עפה על עצמי תמיד, כנראה מרוב התרגשות שפיינלי הגעתי למטבח, וכבר התחלתי לחשוב איך אעשה מאפינס קישואים ליום הולדת של הגדולה. מזל שנזכרתי למה זה לא יקרה וכלל זו התחלה של פוסט שניסיתי לכתוב בשבוע שעבר אבל הפסקתי.
כלומר המשכתי לכתוב איך שמעתי בשבוע שעבר ברדיו את שר האוצר מספר שבהפסקת הצהריים הוא הולך למכון הכושר בכנסת ורץ ובמקביל רואה האישה הטובה, אבל אני ופוליטיקה לא הולכים יחד וגם לא אני ושר האוצר. אני כן רואה האישה הטובה, אבל השבוע כל הסדרות השוות יצאו להפסקה אז אין לי מה לראות, ולכן אשקע ברחמים עצמיים על זה שעיקמתי את הרגל אתמול ואני מדדה כמו צב ביום טוב. שבר זה לא, כי אני דורכת על הרגל. אבל הבעיה היא ששאר הפונקציות של כף הרגל מאוד כואבות, ומשהו שם התנפח.
הפקת יום ההולדת של הבנות מתקדמת, ביום שישי הלכנו לחנות הממתקים הענקית שיש מול הקניון, וקנינו מרשמלו בצורת לב (ורוד), סוכריות גומי בצורת לב, ובצורת תות (אדום). כמו כן קנינו נשיקות מרנג קטנות וסגולות, חמצוצים אדומים, סוכריות סודה על מקל (ורוד), משרוקיות ורודות עם סוכריות סודה (ורודות) בתוכן, טופי ענק (בצבע אדום) ולדעתי זהו ועכשיו זה נראה לי מעט 
. רצינו במבה (אדומה) אבל לא היה, אז נאלץ לעשות השלמות. ובכלל כדאי לציין שהבנות היו אמורות להצטלם היום לערוץ 2 (לא לתוכנית על צבעי מאכל 
) אבל ברגע האחרון הצילומים נדחו 
. זורמים.
יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
