חיים דרך Rosh שלי

אני כבר כמה ימים יושב וחושב על כל  מה שאני כותב פה,

(על הקטע הזה טהקטע שכתבתי לפני מספר שעות),אני לא מסוגל להוציא

את המחשבה הזאת מהראש,

אני כבר לא אוכל,לא ישן,אני פשוט כבר לא חי-והכל בגלל אתה אחת שבגללה אני כל כך

מבולבל, כל כך אבוד,לא שאני מאשים אותה אני הוא זה שיש בו משהו לא בסדר,

אני זהו האדם שמשהו אצלו השתנה,אבל אני לא יודע מה זה,

מה גורם לי להשתגע ככה ?....

אז עכשיו אני יושב עם עצמי כותב לעצמי,חושב אולי זה יעביר לי ת'מועקה,

אבל זה לא עוזר,מה שזה כן זה עוזר לי להתמודד,להתמודד עם הרעיון

שאולי באמת עדיף לחשוב על ההמשך,לחשוב אולי ,די!,אולי הגיע הזמן

שהשביל יתפצל,שכל אחד יאלץ לבחור בדרך שלו,בחיים חדשים,

אולי זה הדבר הנכון ביותר,הטוב ביותר ,אולי זה מה שיעזור לי,

למרות שאני אוהב אותה כל כך,זה כל כך מכאיב לי לחשוב על זה בכלל

אבל לדעתי הגענו כבר למצב שמיצינו את זה "החגיגה נגמרת",

אולי זה מה שקורה פה,

יקח לי לא מעט זמן לפענח מה נסגר איתי, מקווה לפחות שזה

לא יקח לי הרבה זמן, כי ככה אני לא יחזיק עוד הרבה....