צבעים משונים ועיניים אדומות.
המנגינה קצבית ולא מתאימה בצורה שדווקא מתאימה פה, כי הכל כל כך הזוי ולא מתאים.
הָאֲדָמָה שׁוֹתֶקֶת.
הַשָּׁמַיִם רְחָבִים כְּאֵינוּתוֹ.
הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת.
יֵשׁ הֲמוֹן מָקוֹם.
אַל תַּאֲשִׁים אֶת הַשֶּׁקֶט.
הוּא יוֹדֵעַ לֹא פָּחוֹת מִמְּךָ.
הוּא רַק עֲיֵפוּת נִמְשֶׁכֶת
אַחֲרֵי הַצְּעָקָה.
אני אאשים.
וכתב העקבות נרשם
על חול רטוב
וכתב העקבות
נמחק במי-ים.
ולא עבר זמן רב
ונשארו הערב והים
ואיש אשר נותר
עד מלוא הלילה על הים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ חֲזָקִים
וְלֺא קָרָאנוּ בְּסִפְרֵי הַחֻקִּים
וְאָהַבְנוּ אֶת הַמֶּרְחַקִּים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ לְהוּטִים
וְעָשִׂינוּ שְׁטֻיּוֹת
וּמֵאַנּוּ לְהַמְתִּין.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ עִוְּרִים
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָאוֹתוֹת.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ הוֹלְכִים וְשָׁרִים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ צוֹדְקִים
וְלֹא סָבַלְנוּ אֶת הַצַּדִּיקִים
וְחִפַּשְׂנוּ מַכּוֹת.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אוֹהֲבִים.
כַּאֲשֶׁר הָלַכְנוּ עַד הַסּוֹף.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֲהוּבִים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ שְׂעִירִים,
כִּבְדֵי מַחֲלָפוֹת הָאֲחוּזוֹת בַּסְּבַךְ.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֲרוּרִים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אַחִים.
כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ חֲרוּכִים.
חֲבָל, לוּ רַק יָדַע שֶׁכָּךְ לֹא יַשִּׂיגֶנָּה,
אֶת אַהֲבָתוֹ הָאֲנוּשָׁה, לֹא בַּמִּטָּה וְלֹא בַּשִּׁיר,
שֶׁרַק "הֶנְג אוֹבֶר" נוֹרָאִי יַחֲטֹף מִמֶּנָּה,
עַל חוֹף יָם כֵּהֶה לְמַרְגְּלוֹת הַשַׁחַר וְהָעִיר.
אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה
לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר,
שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא.
אוּלַי זוֹ רַק שְׁתִיקָה
מְמֻשֶּׁכֶת,
הַדּוֹמָה לְמָוֶת,
אֲבָל הִיא
לֹא הוּא,
כְּמוֹ מַחֲלָה שֶׁתַּעֲבֹר.
אוּלַי זֶה נִסָּיוֹן.
וַיִּקָּחֵהוּ שָׁם
וַיְנַסֵּהוּ שָׁם
בִּרְחוֹב אֵין שֵׁם
וְאֵין הֶמְשֵׁךְ
לְמַעֲנוֹ.
אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה
לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר,
שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא.
אוּלַי תָּשׁוּב כְּאַהֲבָה
לוֹהֶטֶת
בְּיוֹם הַדִּין
הַמְפֹאָר וְהָאָדֹם.
אוּלַי תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
בְּעִקְּבוֹת הַמַּנְגִּינָה,
בִּרְחוֹבוֹת מְלֵאֵי שָׁמַיִם וְאֶפְשָׁר
וְיִהְיֶה לְךָ מָשִׁיחַ
שֶׁיָּבוֹא.
אֲנִי גָר כָּעֵת בְּסֵפֶר יָשָׁן.
אֲנִי גָר כָּעֵת בַּסְּבִיבָה הַנְּכוֹנָה
הַמְיַצֵּאת תַּפּוּזִים וַאֲנָחוֹת
לְמַחֲצִית הָעוֹלָם.
אֲנִי גָר כָּעֵת בְּעִיר לְבָנָה
וּמְלֵאַת חֲלוֹמוֹת שְׁחֹרִים.
אֲנִי גָר בֵּין הַשְׁעָרוֹת נְדִירוֹת
וּמִשְׁפְּטֵי תְּנַאי בִּלְתִּי-מְשֹׁעָרִים.
אֲנִי נָע כְּצֵל עוֹבֵר
בִּרְחוֹב שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ בָּרְחוֹבוֹת,
בֵּין לְבָבוֹת הַמְחַשְּׁבִים לְהִשָּׁבֵר
אֶל הַמַּלְכוּת הָעֲתִידָה תָּמִיד לָבוֹא.
אֲנִי נָע בֵּין אֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים
וְחוֹלֵי אַהֲבָה.
אֲנִי רוֹאֶה נָשִׁים וַאֲנָשִׁים
הַשָּׁבִים מִן הָעוֹלָם הַבָּא.
כֻּלָּם בּוֹרְחִים.
כֻּלָּם רוֹצִים לִשְׁכֹּחַ מַשֶּׁהוּ.
כִּי לֹא רַק מִמְּבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ יָנוּס בֶּן הָאָדָם,
אֶלָּא גַּם מִפְּנֵי נַפְשׁוֹ יְחִידָתוֹ וְהִיא רוֹדֶפֶת, לְבַדָּהּ.
כִּי לַשּׁוּעָלִים מְאוּרוֹת וְיֵשׁ קִנִּים לְעוֹף הַשָּׁמַיִם,
אַךְ בֶּן הָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ,
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר.
אֵין עִיר מִקְלָט בָּאֹפֶק לַבּורֵחַ מִפָּנָיו אֵלָיו.
וְהוּא נוֹפֵל בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ,
שָׁבוּי אֶל שְׁתֵּי יָדָיו.
וְהוּא סוֹדוֹ וּשְׁתִיקָתוֹ.
וְהוּא כִּיסוֹ, כּוֹסוֹ וְכַעְסוֹ.
וְהוּא הַדַּי.
וְלֹא הָיָה לִי זְמַן.
כָּעֵת בָּרוּר
שֶׁלֹּא הָיָה לִי זְמַן.
מַחֲצִית חַיַּי.
מֻתָּר כָּעֵת
לְהַחֲרִישׁ.
צִלִּי הוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ
עִם פֶּסַע הַחַמָּה.
אֲנִי הָאִישׁ
שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ זְמַן.
וְלֹא הָיָה לִי זְמַן
לִצְמֹחַ לְאִטִּי אִילָן
שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת לְאַט.
דּוֹמֶה לְמַשֶּׁהוּ מוּבָן
יוֹתֵר,
פָּחוֹת מִקְרִי וּמְצֹרָף
מִצְּעָקוֹת,
מִסְּעֻדּוֹת-עֲרַאי בַּעֲמִידָה.
חַיַּי עָבְרוּ בֵּין עִתּוֹנִים לְעִתּוֹנִים.
נְשִׁימָתִי הָיְתָה קְטוּעַת
רִיצָה לְמֶרְחַקִּים קְצָרִים –
לְמַעַן הַשֵּׁם!
וְלֹא הָיָה לִי זְמַן
לְהִתְכַּסּוֹת אֵזוֹב
אוֹ חֲלֻדָּה
וּלְגַלְגֵּל
לֵדָה-קְבוּרָה-לֵדָה-
לְהִשְׁתַּיֵּךְ לְזִכְרוֹנוֹת
אוֹ לְהַצְהִיב
דַּפִּים-דַּפִּים בַּסֵּפֶר הַכָּבֵד,
לִהְיוֹת מוּבָן.
וַדָּאִי.
אוֹבֵד.
זוֹכֶה בִּיְרֻשָּׁה.
בֵּינִי וּבֵין אָבִי – הַיָּם.
וְהַמִּפְקָד הָיָה מָלֵא.
אֲנָשִׁים דִּבְּרוּ בְּגוּף-רִאשׁוֹן-רַבִּים.
יְמֵי יַחְדָּו,
בְּתֹם הַמַּסָּעוֹת.
יָרֵחַ מְאֻבָּן עַל הַשָּׂדֶה.
שָׁכֵן פּוֹנֶה וּמַעֲבִיר, שָׁחֹר,
אפילו לא מחצית.
שתיקת הים
אתה תלך ולא תגיע
לעולם
שתיקת הים
הצוללים
חזרו ריקם
אל קו החוף
שבות ספינות מנוצחות
ואור השמש בגבן
אני ושנות האור
ומחשבות הים
לבסוף ננוח
ופנינו
עשב ים
אֲדָמָה, מֶה עָמְקוּ יָמַיִךְ!
אֹפֶק אֲדָמָה עַד גְּבוּל הַמִּישׁוֹרִים.
אֲדָמָה בְּאֵין אִילָן וָמַיִם,
וְשׁוֹתְקִים רִגְבֵי הַלֵּס הָאֲפֹרִים.
פֹּה אֶפְשָׁר לִקְרֹא עַד יַעַנְךָ הָאֹפֶק.
פֹּה אֶפְשָׁר לִדֹּם עַד תֹּם הַמֶּרְחַקִּים,
נִצְנוּצֵי כּוֹכָב מֵאַרְצוֹת הָאֹפֶל,
דּוּמִיַּת שָׁמַיִם עֲמֻקִּים.
הַהוֹלֵךְ יוֹדֵעַ, וְנַפְשׁוֹ כָּמוֹהוּ
סְעוּרָה, נִדְמֶה, כְּתַן הָעֲרָבָה.
אַהֲבָה נִקְנֵית כָּאן בְּלִי מַתָּן וָמֹהַר,
אַהֲבַת אֵימִים, קְדוֹשָׁה וּרְעֵבָה.
קדושה ורעבה.
כאילו לא היה
כמו הכתוב על החול הנודד
ברוח הנושבת מן הים.
כל מעשיו הטובים שהיו ואינם
אהבתו המיוחדת במינה
ברוח הנושבת מן הים.
רבים מן העדים שבאו
שכחו פרטים רבים
ואחרים לא הגיעו מן העולם הבא.
כאילו לא היה
ואין עקבות
כמו מעשי צדיקים נסתרים.
כאילו לה היה
ואין עקבות
וכמו הפשע הַמושלם.
כאילו לא היה
ברוח הנושבת מן הים
ברוח הנושבת מן הים.
כל מעשיו הטובים
שהיו ואינם,
אהבתו המיוחדת במינה
ברוח הנושבת מן הים.
ורק מחשבותֵיך החשובות
שוב אין רואים אותן,
ואין נוגעים בהן
רק האוויר אחרי הצעקה.
קולי הלא נשמע
המחפש אחריך
קולי הלא נשמע
לאורך החופים
ברוח הנושבת מן הים
ברוח הקרה והחורפית.
כאילו לא היה
כמו הכתוב על החול הנודד
ברוח הנושבת מן הים.
כל מעשיו הטובים שהיו ואינם
אהבתו המיוחדת במינה
ברוח הנושבת מן הים.
כאילו לא היה
כמו הכתוב על החול הנודד
ברוח הנושבת מן הים.
כל מעשיו הטובים שהיו ואינם,
אהבתו המיוחדת במינה
ברוח הנושבת מן הים
ברוח הנושבת מן הים.
רוח קרה וחורפית. עולם צבעוני, עכשיו כבר מידי, שטוף. ומחשבות וחשיבות וחיפוש וקריאה וקריעה כאילו לא היה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא עוד בשר ודם