ס' הייתה הילדה הכי יפה בשכבה, היא הייתה כל כך יפה שלא היו לה בכלל מתחרות.

אני זוכרת את היום הראשון שראיתי אותה, ביום הראשון של השנה בכיתה ז' בחטיבה.

לא רק שס' הייתה הילדה הכי יפה, היא גם הייתה הילדה הכי נחמדה וטובת לב שהכרתי.

לא היה בה שמץ של סנוביות או רוע.

עם הזמן התחלנו להתחבר, היינו הולכות יחד לכל מקום, יוצאות יחד למסיבות בימי שישי, מסתובבות יחד בהפסקה, מבריזות יחד משיעורים.

לא היה שבוע שלא הייתי ישנה אצלה לפחות פעם אחת, לא היה יום שבו לא דיברנו בטלפון או נפגשנו.

בחופש הגדול היינו כל יום בקניון ביחד (בעיקר בגלל המזגן) בקיצור היינו בלתי נפרדות. תמיד היינו צוחקות ואומרות שאם אחת מאיתנו הייתה גבר, גם היינו מתחתנות.

בסופשבוע אחד ס' סיפרה לי שהיא החליטה לשמור שבת. ולאחר מכן המשיכה לשמור את כל השבתות.

לאט לאט ס' הלכה והתחזקה. עם הזמן החלה לבוא עם חצאיות לבית ספר, עד שבסוף יב' היא כבר הייתה עם חצאיות וחולצות ארוכות. 

אל תבינו אותי לא נכון, אין לי שום דבר נגד הדת, מה שכאב לי היה שככל שס' התקרבה לדת ככה היא התרחקה ממני.

העולמות שלנו הלכו והתנתקו, החיבור המשותף הלך ודעך. כבר לא חלקנו את אותן החוויות, הרצונות והתקוות.

לס' היו חברות חדשות, דתיות יותר ממני, והיא הלכה והתרחקה. בכל יום ראיתי איך היא מתרחקת ממני יותר ויותר כשאין לי באמת מה לעשות בנידון. זה כל כך כאב. ולמרות שהיו לי עוד חברות, אף אחת לא באמת השתוותה לס'. אגב, עד היום.

סיימנו את התיכון, אני התגייסתי לצבא וס' התחתנה. מאז דיברנו כמה פעמים, בפעם האחרונה שהתראינו זה היה בברית של הבן שלה לפני 8 שנים.

מאז לא דיברנו.

לפני שבוע ראיתי את בת הדודה שלה, (במקרה גם לה קוראים ס'), מסתבר שלס' יש כבר שישה ילדים.

לקחתי את הטלפון שלה.

אני מתקשרת עכשיו...