הרבה זמן לא הרגשתי עצב אמיתי, גם את לא, אני יודעת.

סתם יומיים כאלה שהזכירו לנו שיש לנו עם מה להתמודד בחיים? שלא הכל מושלם?

לכל זוג יש את הבעיות שלו, אז אלה הבעיות שלנו. ונראה לי שזה סביל מכיוון שזה צף ועולה פעם בהמון זמן, רוב הזמן הכל בסדר.

הפתיעה אותי השיחה איתך אתמול, לא ידעתי שהתוכנית שלך זה לעבור בשנה הקרובה לגור ביחד.

האמת שהופתעתי, חשבתי תמיד שאני זו שתעשה את הצעד, שתדבר על זה בקול רם. אבל לא..זו הייתה את.

האמת שאני לגמרי זורמת איתך, אני יודעת שאולי אם היינו בסיטואציה אחרת הייתי מעדיפה שנתכלב ונחסוך קצת לדירה במקום שכירות, אבל הבנתי שאנחנו לא בסיטואציה הזו.

עוד דבר זה שכואב לי לראות איך את מדברת על המצב עם המשפחה שלך, ועל זה שאת מפחדת שהמעבר שלנו יהיה מה שינתק את הקשר שלכם סופית.

נשבעת שבא לי ללכת ולדבר איתם על זה ולהגיד להם שהם חייבים להתעורר ולהתאפס על עצמם ולהבין שאם הם לא ישנו את ההתנהגות שלהם הם יאבדו את הילדה שלהם, ולא כדאי להם כי היא כזו מדהימה. לצערי זה לא ריאלי שאני אעשה את זה, אני רק רוצה שלא יהיה לך עצוב, שהכל יסתדר בינכם..

שבמקום שזה ינתק את הקשר בינך לבינם זה יהיה הטריגר שיגרום לכם להתחבר ולהם להשלים עם המצב.

אחרי שהקפיצו אותך שלשום, ואני נשארתי פה עם כל ההרגשה הרעה החלטית לפתוח את הבלוג הזה.

אני רגילה לשתף אותך בכל דבר הכי קטן שקורה לי בחיים, אבל כרגע אני בוחרת לא לשתף איתך את הבלוג. סתם כי בא לי לפרוק מבלי להעמיס עליך.

אני יודעת שגם אם יום אחד תקראי פה את לא תופתעי משום דבר.

ועכשיו את ישנה פה מאחורי (מיש ישן ב10:45 ביום שבת בבוקר???) כשאני כבר קמתי לפני 3 שעות.

מחכה לך שתתעוררי ושנעשה יום כיף שיתן לנו אנרגיות לשבוע החדש (והארור שבו הולכים לרדת לי כמעט 10,000 ש"ח בחשבון בנק).

שתהיה שבת כיפית ושבוע טוב :)