החיים "בפנאן"

הראשון שלי, התכוונתי כמובן לפוסט , לא יודעת בדיוק איך להתחיל אותו , ובכן ... נראה לי שנתחיל מלמה החלטתי לפתוח בלוג ? 

בעודי כותבת את זה אני עדיין חושבת לעצמי "למה?"

ואין לי תשובה .. כמו שאין לי תשובות להרבה דברים בחיים האלו , כמו למשל "למה אנחנו חיים?,למה השמיים כחולים? ,האם יש אלוהים?, מה המשמעות של החיים?,ואם עדיין אף אחד לא בטוח לגבי זה למה אנחנו עדיין ממשיכים לחיות ולהתרבות ?!" 

חחח כן, תקראו לי פילוסופית .. אבל אלו שאלות שאני לא יכולה להימנע , צצות במוחי לאורך כל היום .. אין לי מנוח מהם . 

אבל גם זאת לא הסיבה מדוע פתחתי בלוג, אני כמובן לא מצפה שיענו לי על השאלות האלו ..

העניין הוא כזה , אני לא יודעת לדבר .

כן זה בדיוק מה שקראתם .. אני לא יודעת לדבר .

אני לא אילמת או משהו , גם לא אוטיסטית או מפגרת, פשוט מאוד בעייתי לי לתקשר עם אנשים, להסביר את עצמי , וכמובן לבטא רגשות .

כל כך קל לתקשר דרך מסך , זה כמו לדבר עם הקיר , פשוט הקיר הזה יכול להגיב לך ..

אין לי המון חברים , אפשר אפילו להגיד מעט מאוד , זה קשה , אני לא אשקר , במיוחד בגילי , שחיי חברה הם מעל הכל כרגע ,

את רוב זמני הפנוי אני מעבירה במחשבות של "מה אפשר לתקן בי כדי שהחברה תאהב אותי יותר?" 

כן זה הזוי ונורא , אבל זה מה שמעסיק אותי רוב היום ,

האמת שאת המחשבות האלה אני תמיד מצליחה להבריח,ואפילו פיתחתי מנגנון שבעזרתו אני חוסמת את עצמי מלחשוב ,כן,בדיוק,חוסמת מלחשוב,

זה אולי לא נשמע הגיוני אבל זה הגיוני בהחלט,כל פעם שאני מתחילה לחשוב על משהו לעומק אני לפתע נעצרת ושוכחת על מה חשבתי לפני שנייה ,

אז החלטתי שמכיוון שאני לא מצליחה לסדר מחשבות בראש יותר ,אני אסדר אותם על דף , וככה כמה זמן הייתה לי מחברת שכתבתי בה כל מה שאני חושבת/מרגישה ,לא שכל כך הצלחתי בזה כי הייתי כותבת בחצאי חלקים ,ואפילו משקרת על הדף , מחשש שמישהו ימצא ויקרא ,

אז הנה התשובה של "למה החלטתי לפתוח בלוג?"

לשתף הכל , מבלי חשש שמישהו יקרא את זה , כי מישהו יקרא את זה

אז זה הפוסט הראשון שלי , לא כאב כמו שחשבתי שיכאב בפעם הראשונה .