החיים "בפנאן"

נמאס לי , נמאסת עליי , כל כך נמאס לי ,מאוס בכל דרך אפשרית .

ובכל זאת כל פעם מחדש את מצליחה לגרום לי להשתגע , אני תמיד מנסה להישאר אדישה .

אבל את לא נותנת לזה לקרות , את תמיד מצליחה להוציא אותי מדעתי .

ומה שהכי מעצבן , זה שאני יוצאת הבת זונה בכל הסיפור !!!

כי אני אומרת את האמת , אני אומרת מה אני מרגישה , את מה שאת גורמת לי להרגיש ! 

אומנם לא בדרך הכי מתורבתת אבל אין דרך אחרת , כבר ניסיתי , אני מנסה לשתוק , אני לא יכולה !

יש לי כל כך הרבה מה לומר , אבל אני יודעת שזה יכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה . כרגיל .

תקופה לא , והופ פתאום כן . למה? כי בא לך להשתחרר . 

ומה התירוץ שלך הפעם ? האה?! להשתחרר ממה ? את פאקינג כל היום יושבת בבית !!!

אני פאקינג את כל המשכורת הוצאתי על חשבונות , אוכל, מתנות לחג . 

ממה את צריכה להשתחרר ?! מהחופש שלך שאת כל היום על המחשב ? יושבת לך בפנאן, אוכלת , רואה טלוויזיה . 

את בטוחה שזה לא אמור להיות הפוך ?!

את מבינה שאת מבזבזת את הכסף שלי , של הילדה שלך , בת ה 18 , על אוכל , חשבונות של הבית , ועוד מעיזה לקנות בכסף שיש לך בצד אלכוהול!

במקום לחסוך לי , 

מעולם לא היה לך אכפת , זה מה שאני מרגישה .

אולי את כן תביאי את פרוסת הלחם האחרונה לילדות שלך .. 

אבל זה בטח בא מאינסטינקט כזה או אחר .

לא הרגשתי אותך , כל הילדות שלי , את לא היית שם .

נעלמת .

בעצם היית , פיזית .

על הרצפה , על הספה , על המיטה , ערומה בדרך כלל , שיכורה .

אבל למדתי להתמודד עם זה .

היינו עניים .

עדיין אפשר לומר . תכלס כל אדם שני במדינה הוא עני .

אבל אני יודעת שחיינו ככה בגללך .

נכון , זה תמיד יותר קל להאשים אחרים בקשיים שלך .. 

אבל פה אני באמת לא יודעת את מי להאשים , לא קל לי חברתית , אולי זה בגללך ? 

אולי זה בגללי ?

אני לא סומכת על אנשים , אני לא אוהבת אנשים , לא אכפת לי מאף אחד .

לא ממך , לא מאבא , לא מסבתא , לא מאחיות שלי , אפילו לא מעצמי .

לא אכפת .

כואב לי הראש . כואב נורא .

אני זוכרת איך היינו בנתניה, אצל חברה של אבא .

זה היה בקיץ ,סוף כיתה ח' .

גירשו אותנו מהבית . לא היה לנו לאן ללכת , אבא לקח אותי ואת אחותי הקטנה אליה . 

ואמא ואחותי הגדולה אצל הדודים .

הרגשתי כמו בכלא , היא הייתה שטן , תמיד שלחה אותי לעשות דברים בשבילה ,ותכלס , מה אני יכולה לומר ? אני פאקינג גרה אצלה , 

אין לאף אחד שקל על התחת , אני צריכה לסתום את הפה ולציית . אפילו פעם שהיא שלחה אותי למכולת איבדתי 20 שקל , היא חשבה שגנבתי אותם .

אני - לא - גנבת ! הבת זונה התלוננה לאבא שלי , וכדי שהיא תסתום הוא הביא לה 20 שקל , גם לו היא התחילה לעלות על העצבים .

לא היה לי כיף , גם את היום הולדת חגגתי ללא בית , אצל הדודים .

 חסרי בית , אין לאן לחזור , אין את הפינה המוגנת שלך , של המשפחה שלך . 

אני מתעבת אותך על כל זה אמא ! 

את הרסת אותי , רמסת אותי , אכזבת אותי , נטשת אותי !

ומצד שני , אני מודה לך על זה .

בזכותך אני בן אדם חזק עכשיו , כל זה אך ורק חישל אותי .

התבגרתי מוקדם , התחלתי להבין שהחיים הם לא סוכריה על מקל , למדתי לבד , הרמתי את עצמי , הצלחתי .

תמיכה ? 

זה מושג שלא קיים אצלי בלקסיקון .

אני לא זקוקה לזה יותר מידי , למדתי להסתדר בלי זה . וגם בזכותך !

או שאני משקרת ?! ..

happy new year..

כבר לא יהיה לי ..