החיים "בפנאן"

אני לא רוצה להיות כמו הבנות האלו שרוצות רווח ברגליים . אבל אני רוצה .

אני לא רוצה להתבייש לאכול מול אנשים . אבל אני מתביישת .

אני לא רוצה להסתכל על כמות הקלוריות שיש במוצר שאני רוצה לאכול . אבל אני מסתכלת .

אני לא רוצה להרגיש אשמה אחרי שאני אוכלת .אבל אני מרגישה .

אני לא רוצה להיכנע לסטנדרט היופי של החברה . אבל אני נכנעת .

אני לא רוצה לחשוב כל היום על כמה אני אכלתי . אבל אני חושבת .

אני לא רוצה להסתכל על עצמי במראה ולהגיד שהשמנתי /שאני שמנה . אבל אני אומרת .

אני לא רוצה להסתובב בקניון ואז לחזור הביתה מדוכאת כי לא מצאתי משהו שמחמיא לי .אבל זה קורה  .

אני לא רוצה להמשיך להסתכל על תמונות של דוגמניות ולקנא . אבל אני מקנאה .

אני לא רוצה למנוע מעצמי לאכול משהו שאני אוהבת כי הוא משמין . אבל אני מונעת . 

אני לא רוצה להמשיך לשמוע " את לא שמנה , את בסדר , כמו שצריך ." אבל אני שומעת.

אני לא רוצה להתחיל דיאטות "בריאות " ותוך כמה ימים להשבר ולטחון אוכל . אבל אני מתחילה ומתאכזבת .

אני לא רוצה שיביך אותי שמישהו רוצה להרים אותי .אבל אני מובכת .

אני לא רוצה לפחד לעלות על המשקל . אבל אני מפחדת .

אני לא רוצה שהמראה שלי ישפיע על המצב רוח שלי . אבל הוא משפיע .

אני לא רוצה הפרעות אכילה ....

        אבל יש לי .