עשיתי את זה , התעקשתי להיפגש ולבסוף דיברנו .
פתחתי את כל הקלפים על השולחן .
שנינו היינו דיי תקועים , שנינו לא ידענו איך ממשיכים מפה ואם זה בכלל אפשרי .
העלתי את נושא הפרידה , ההפסקה ..
הוא גם חשב על זה .. אולי זה כבד מידי לשנינו..
ישבנו ושתקנו .
הייתי דיי רגועה , הוא חיבק אותי ..
10 שניות ובום ! דמעות , אחת אחרי השנייה.
ואוו , הרגשה ישנה , כמה שנים לא בכיתי .
זה היה בכי שקט , דמעות .
ומה שהכי מיוחד , זה היה על הכתף שלו .
בכיתי , בכיתי מולו ! ולא הרגשתי מסכנה .
הוא טען שאני בדיכאון ושאני מכחישה, אני לא .
הוא התחיל לחתור למקומות אחרים כמו "מה חשוב לך בחיים ?"
"ממה אכפת לך ?" " מה התוכניות שלך ?" " בשביל מה את חייה ?"
היה לו קול תוקפני , גם את השאלות הוא ירה עליי , הייתי גם ככה על סף ההכלה שלי , אלו שאלות שאני מתחמקת מהם ביום יום , והבנתי שאין לי תשובות עליהן .
"כלום, לא אכפת לי מכלום " .
"אז למה את חייה ?" שוב הוא תקף אותי בשאלה .
לא יכולתי להחזיק יותר , הנחתי את ראשי שוב עליו והתחלתי לבכות , חלש , דמעות , ואז זה באמת חדר לי לראש , "למה?" .
זזתי ממנו , הצמדתי את הראש לברכיים ופרצתי בבכי, בכי מהלב , בכי שקשה להפסיק , זה כשאתה מבין שאין מה לעשות , זהו .
דיברנו עוד קצת , אפילו התנשקנו מעט, ואז הוא אמר ..
"אני צריך זמן לחשוב " .
" אני מקבלת את זה ." אמרתי בקול חנוק מדמעות .
זהו , כאן זה נגמר .. אין ספק .
אני יודעת שזה לא היה ממשיך עוד הרבה זמן , הציפיות שלו שונות משלי , הוא כבר בשלב אחר של החיים , אני לא רוצה להיות שם כמטרד ,ואני לא רוצה להבטיח לו דברים שאני לא אהיה מסוגלת לקיים.
למרות שכשהוא ליווה אותי , צחקנו ונהננו , ודיברנו , והכל היה רגיל , אפילו שאל אותי אם אני רוצה להישאר שבת . זה לא רעיון חכם הסברתי לו , הוא הסכים איתי , למרות שהרגשתי שהוא קצת מתבאס.
המונית הורידה אותי במרחק 10 דקות מהבית , החלטתי שבכל מקרה יהיה נחמד לנשום קצת אוויר , והתהלכתי , בדרך ראיתי כוכב נופל , הבעתי משאלה , הפעם היא הייתה שונה , שונה כל כך מכל שאר המשאלות שלי שהיו עד עכשיו ,במשך שנים אני מבקשת את אותו הדבר בימי הולדת כשאני מכבה את הנרות , כוכבים נופלים , שנה חדשה , וכו'..
הבנתי שמשהו השתנה בי היום , כי המשאלה , באמת הייתה חשובה , והיא לא פשוטה .
אבל אני לא אגלה לכם מהי כי אז היא לא תתגשם :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
