החיים "בפנאן"

יושבת על הרצפה ערומה , רטובה ממקלחת , גשם בחוץ .

דמעות חונקות את הגרון . 

"תשחררי! את יודעת שאת רוצה , את צריכה את זה!"

"לא!"

"כל כך מטומטמת , כל כך סתומה ! תשחררי!"

"לא ולא !"

"את הבאת את זה על עצמך, מגיע לך !היה לך זהב בידיים ."

"נכון .. "

העניים מתמלאות דמעות .

אין בכי , רק עצב .

קשה . 

לובשת את הכותונת , אפילו בלי תחתונים, זוחלת למיטה .

"קשה לי ." 

"כואב לי ."

"מפחיד אותי ."

"מה מפחיד אותך יקירתי? "

"הנטישה ."

"מה  ? "

"הלבד . "

"אהה .."

דמעה ראשונה . 

"כן בדיוק,הלבד כן מפחיד אותך ילדונת ,נטשו אותך הרבה בחיים אה?"

"כן ."

והדמעות מתחילות לזלוג במהירות.

"הנטישה מפחידה אותי יותר מהלבד ."

"את חזקה , תפסיקי " .

" לא , אני לא , לא מספיק ." 

"חלאס להתבכיין לא גידלתי אותך להיות כזו ." 

"נמאס לי להתמודד עם זה כל פעם מחדש, כל פעם כואב יותר " . 

"את יכולה ! נגבי את הדמעות , אני איתך מתוקה ."

"אני אנסה".