החיים "בפנאן"

אני רוצה שקט ..

אין דבר כזה שקט.

אני אפילו מהרהרת בקיום השקט .

אף פעם לא שמעתי שקט .

אף פעם לא הגעתי אליו. 

מסדרת את החדר , נעצרת, פשוט עומדת באמצע החדר .

נתקעת . במודע . דיי "שקט" מסביב .

מוזיקה מתנגנת בעוצמה נמוכה מהאייפוד , צליל של מכוניות נוסעות במרחק , צעדים של אנשים בודדים שעוד מתהלכים ברחוב בשישי בצהריים .

ואני עומדת ,שומעת , אך לא מקשיבה .

תופסת את הראש , מה קורה לי ? 

כל כך הרבה רעש בראש ! אני לא מצליחה להספיק לקלוט מה רץ שם.

דיי מחשבות ! תניחו לי ! 

שואבות ממני את כל הכוחות . 

מתקלחת , מפעילה את האייפוד על העוצמה הכי גבוהה . 

שוב נתקעת .

המים לא שוטפים את המחשבות , המוזיקה לא מעלימה אותן .

הן מעמיסות עליי , הן צצות בלי סוף , כל מיני , מכל הסוגים .

נוסעת באוטובוס , שמה אוזניות , מפעילה מוזיקה .

מנסה להעסיק את עצמי בהתכתבויות סתמיות עם אנשים סתמיים , פייסבוק , אינסטגרם, אינרנט .

כלום לא עוזר .

מה הקטע של המוח לחשוב כל הזמן ? תנוח . בבקשה ?

"אני לא רוצה לחשוב"-איזו אמירה הזויה אה ?!

אני לא רוצה !

אני רוצה שקט ..