החיים "בפנאן"

זה היה ביום שני , לפני חודשיים בערך . 

שמתי לק אדום על פי הוראתו , על הידיים והרגליים . 

באוטובוס כי לא הספקתי בבית ולא יכולתי לעבור על ההוראות שלו .

זה היה היום ששכבנו בו פעם אחרונה ,והיום שבו חוויתי אורגזמה לראשונה.

שבוע לאחר מכן נפרדו דרכינו . 

זה היה מוזר להתחיל לקרוא לו אקס.

עדיין בורחות לי פעמים שאני קוראת לו חבר שלי . 

הוא כבר לא חבר ,לא ידיד , לא יזיז , אפילו לא מכר , 

זה מצחיק איך שהופכים זרים בקלות .

אפס תקשורת , שום דאגה , כלום אכפתיות .

כאילו לא היה . 

אבל הרגש שם.

הכאב .

הגעגוע . 

הלבד. 

הורדתי יום אחרי ששכבנו את הלק האדום על הידיים .

מה אני אעשה ? אני משרתת בצהל , לא בא לי דוח מ.צ  :/ 

הלק על הרגליים נשאר , אני בדרך כלל לא מורידה אותו איזה שבועיים.

שבוע אחרי שנפרדנו החלטתי שאת הלק אני לא אוריד . 

הוא ירד לבד , ואיתו הכאב . 

כל פעם שאסתכל על ציפורני הרגליים האדומות שלי אזכר בו ואראה כמה נשאר עד שהלק ירד . 

ללק על הרגליים לוקח המוווון זמן לרדת. 

עברו כבר חודשיים , 

נשאר מעט , אבל ידעתי שיקח לזה עוד זמן . 

לקחתי אצטון וצמר גפן , ולק בצבע אחר . 

הורדתי את הלק עם ידיים רועדות . 

החלטתי שאני לוקחת את הזמן בידיים. 

זה היה מעשה שבעצם מחקתי אותו ממני , 

כל זכר . 

נגמר . 

מרחתי לק חדש , והתבוננתי בציפורניים החדשות והנקיות . 

שמחתי .

הלק האדום נמחק , ואיתו גם הוא .