החיים "בפנאן"

אבודה . 

לא יודעת מה אני רוצה.

מה נכון לי , ומה לא . 

האם אני מרגישה טוב או לא טוב . 

הכל מעורפל , לא ברור ...

מפחיד . 

התקופה הזאת חוזרת . 

למות או לא . 

המחשבות שוב תוקפות .

למה את קמה בבוקר ?! 

אולי אעשן משהו וארגע.

ומה הלאה ? אחרי שיגמר ? עוד ?

מה הטעם ? 

אני גופה מהלכת ,

מתה מבפנים . 

אין רצונות , משאלות ,מטרות,אמונה ,

אין תקווה , רגשות , חרטות .

האדישות זו אני , ואני היא האדישות .

אני נופלת , איש לא שם לב   

שבורה ומרוסקת . 

אני מקולקלת , תמיד הייתי , תמיד אהיה . 

שמישהו יעשה חסד וידרוס אותי כבר.