אני לא רוצה להיות כמו הבנות האלו שרוצות רווח ברגליים . אבל אני רוצה .
אני לא רוצה להתבייש לאכול מול אנשים . אבל אני מתביישת .
אני לא רוצה להסתכל על כמות הקלוריות שיש במוצר שאני רוצה לאכול . אבל אני מסתכלת .
אני לא רוצה להרגיש אשמה אחרי שאני אוכלת .אבל אני מרגישה .
אני לא רוצה להיכנע לסטנדרט היופי של החברה . אבל אני נכנעת .
אני לא רוצה לחשוב כל היום על כמה אני אכלתי . אבל אני חושבת .
אני לא רוצה להסתכל על עצמי במראה ולהגיד שהשמנתי /שאני שמנה . אבל אני אומרת .
אני לא רוצה להסתובב בקניון ואז לחזור הביתה מדוכאת כי לא מצאתי משהו שמחמיא לי .אבל זה קורה .
אני לא רוצה להמשיך להסתכל על תמונות של דוגמניות ולקנא . אבל אני מקנאה .
אני לא רוצה למנוע מעצמי לאכול משהו שאני אוהבת כי הוא משמין . אבל אני מונעת .
אני לא רוצה להמשיך לשמוע " את לא שמנה , את בסדר , כמו שצריך ." אבל אני שומעת.
אני לא רוצה להתחיל דיאטות "בריאות " ותוך כמה ימים להשבר ולטחון אוכל . אבל אני מתחילה ומתאכזבת .
אני לא רוצה שיביך אותי שמישהו רוצה להרים אותי .אבל אני מובכת .
אני לא רוצה לפחד לעלות על המשקל . אבל אני מפחדת .
אני לא רוצה שהמראה שלי ישפיע על המצב רוח שלי . אבל הוא משפיע .
אני לא רוצה הפרעות אכילה ....
אבל יש לי .